אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם, צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶם שׁוּם לִכְלוּךְ, וְלֹא יְבָרֵךְ. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן צ''ב סָעִיף ה'. הגה: וַאֲפִלּוּ עוֹמֵד מִלִּמּוּדוֹ, יִטֹּל יָדָיו (ו) לִתְפִלָּה (מִנְהָגִים); וְאִם אֵין לוֹ מַיִם מְזֻמָּנִים, (ז) אֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל.
הָרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה גְּדוֹלָה וּמִנְחָה קְטַנָּה, אֵין רָאוּי לוֹ לְהִתְפַּלֵּל רְשׁוּת, אֶלָּא הַגְּדוֹלָה; וְאִם יִתְפַּלֵּל הַגְּדוֹלָה חוֹבָה, לֹא יִתְפַּלֵּל הַקְּטַנָּה כִּי אִם רְשׁוּת; אֲבָל אֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת רְשׁוּת, אֶלָּא אִם כֵּן מַכִּיר בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא זָהִיר וְזָרִיז וְאָמִיד בְּדַעְתּוֹ לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף בְּלֹא הֶסַח הַדַּעַת, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְכַוֵּן בָּהּ יָפֶה קָרִינַן בֵּיהּ: לָמָּה לִי רֹב זִבְחֵיכֶם (יְשַׁעְיָה א, יא). הגה: (א) אֵין לוֹמַר אַשְׁרֵי שֶׁקֹּדֶם מִנְחָה, אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ עָלָיו הַקַּדִּישׁ שֶׁלִּפְנֵי תְּפִלַּת הַמִּנְחָה (הַגָּהַת סְמַ''ק וְכָל בּוֹ). יֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁנָּהֲגוּ לוֹמַר פָּרָשַׁת הַתָּמִיד (ב) קֹדֶם אַשְׁרֵי שֶׁל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, נֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּמִנְהָג יָפֶה הוּא (אַבּוּדַרְהַם בְּשֵׁם הר''י וּבֵית יוֹסֵף).
באר היטב
(א) א''ל אשרי. ואם אמרו אשרי בלא מנין ואח''כ באו מנין יאמרו מזמור אחד ואח''כ יאמרו קדיש וה''ה כשלומדים בבה''כ וליכא מנין ואח''כ קוראין י' לומר קדיש לא יאות עבדי אלא בעי שיהיו י' בשעת הלימוד מ''א. אבל הט''ז בסי' כ''א ס''ק ה' כתב דכל שיש באמירת הקדיש עשרה די וא''צ שיהיו עשרה בשעת הלימוד ע''ש בס''ק ז' מש''ש. ועיין בשו''ת שער אפרים סי' י''ז. כתב בפסקי מהרא''י סי' נ''ט אפי' אם מקצת ציבור התפללו בעונתו ונמשכה עד הלילה אין לומר קדיש כיון שנתחדש יום אחר שהפסיקו מלהתפלל עכ''ל. וכתב המ''א דה''ה אם נמשך באמירת א''מ וכיוצא בו שא''ל קדיש תתקבל וצריך ליזהר שלא יבא לידי כך ושיאמרו הקדיש קודם צ''ה ע''ל סי' קל''א ס''ג. ובס' אליהו רבה חולק עליו דאף אם נמשכה עד הלילה אומרים קדיש: (ב) קודם אשרי. ט''ז ומ''א כתבו לאומרה אחר אשרי ע''ש. וכתב האר''י ז''ל לומר פיטום הקטורת אחר פרשת התמיד. מי שמתאחר לבא לבה''כ בשעה שהציבור התחילו מנחה יתפלל י''ח עמהם ואח''כ יאמר אשרי מ''א בסי' ק''ח ס''ק ה' דלא כב''ח ע''ש:
אִם שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם; וְאוֹמֵר אַשְׁרֵי קֹדֶם תְּפִלָּה שֶׁהִיא תַּשְׁלוּמִין לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ק''ח.
באר היטב
(ו) לתפלה. ואם נטל ידיו לתפלה אע''פ שהפסיק אח''כ בלימודו כגון בזמן שדורשין א''צ ליטול שנית ומ''מ בשבת שמפסיקין במכירת המצות נ''ל שצריך ליטול שנית לתפלת מוסף אא''כ לא הסיח דעתו. (ובספר אליהו רבה פסק דכל זמן שהוא בבה''כ אין צריך ליטול ידיו עוד דמסתמא לא הסיח דעתו) ואם נטל ידיו לאכילה ואכל מ''מ צריך ליטול לתפלה כיון שלא נטל לתפלה משא''כ ברחץ ידיו שחרית דהוי נטילה לתפלה עי' סי' ד'. מ''א: (ז) א''צ ליטול. וינקה ידיו בצרור ויתפלל עם הציבור אע''פ שעדיין ישאר לו זמן להתפלל ביחיד ב''ח. ע''ת ע''ש: