אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם, צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶם שׁוּם לִכְלוּךְ, וְלֹא יְבָרֵךְ. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן צ''ב סָעִיף ה'. הגה: וַאֲפִלּוּ עוֹמֵד מִלִּמּוּדוֹ, יִטֹּל יָדָיו (ו) לִתְפִלָּה (מִנְהָגִים); וְאִם אֵין לוֹ מַיִם מְזֻמָּנִים, (ז) אֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל.

הָרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה גְּדוֹלָה וּמִנְחָה קְטַנָּה, אֵין רָאוּי לוֹ לְהִתְפַּלֵּל רְשׁוּת, אֶלָּא הַגְּדוֹלָה; וְאִם יִתְפַּלֵּל הַגְּדוֹלָה חוֹבָה, לֹא יִתְפַּלֵּל הַקְּטַנָּה כִּי אִם רְשׁוּת; אֲבָל אֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת רְשׁוּת, אֶלָּא אִם כֵּן מַכִּיר בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא זָהִיר וְזָרִיז וְאָמִיד בְּדַעְתּוֹ לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף בְּלֹא הֶסַח הַדַּעַת, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְכַוֵּן בָּהּ יָפֶה קָרִינַן בֵּיהּ: לָמָּה לִי רֹב זִבְחֵיכֶם (יְשַׁעְיָה א, יא). הגה: (א) אֵין לוֹמַר אַשְׁרֵי שֶׁקֹּדֶם מִנְחָה, אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ עָלָיו הַקַּדִּישׁ שֶׁלִּפְנֵי תְּפִלַּת הַמִּנְחָה (הַגָּהַת סְמַ''ק וְכָל בּוֹ). יֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁנָּהֲגוּ לוֹמַר פָּרָשַׁת הַתָּמִיד (ב) קֹדֶם אַשְׁרֵי שֶׁל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, נֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּמִנְהָג יָפֶה הוּא (אַבּוּדַרְהַם בְּשֵׁם הר''י וּבֵית יוֹסֵף).

אִם שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם; וְאוֹמֵר אַשְׁרֵי קֹדֶם תְּפִלָּה שֶׁהִיא תַּשְׁלוּמִין לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ק''ח.