הֵיכָא שֶׁלֹּא הִתְנוּ בִּתְחִלָּה, יֵשׁ תִּקּוּן עַל יְדֵי שֶׁיַּחֲזִיר הַמּוֹכֵר לָהֶם דְּמֵי הַקַּרְקַע אוֹ יִמְכְּרוּהוּ לְאִישׁ אַחֵר וְיַחְזְרוּ וְיִקְנוּהוּ בְּשֻׁתָּפוּת, וְיִתְּנוּ בִּשְׁעַת הַקְּנִיָּה; וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּחֲנוּת וְלֹא הִתְנוּ, יַחֲזֹר כָּל אֶחָד וְיִטֹּל חֶלְקוֹ, וִיבַטְּלוּ הַשֻּׁתָּפוּת, וְאַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ לְהִשְׁתַּתֵּף, וְיִתְּנוּ בִּתְחִלָּה; וְאִם קִבֵּל הַקַּרְקַע לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה בְּשֻׁתָּפוּת, יְבַטְּלוּ הַשִּׁתּוּף וְיִמְחֲלוּ זֶה לָזֶה, וְאַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ לְהִשְׁתַּתֵּף וְיִתְּנוּ בִּתְחִלָּה. הגה: וְאִם יִרְצֶה לְהַשְׂכִּיר לְעַכּוּ''ם חֶלְקוֹ (ג) בְּשַׁבָּת, אוֹ לְשָׂכְרוֹ בְּקִבֹּלֶת, שָׁרֵי וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סוֹף סִימָן רמ''ד לְעִנְיַן מֶכֶס וּמַטְבֵּעַ דְּשָׁרֵי, וְכָל שֶׁכֵּן כָּאן דְּשָׁרֵי עִם שֻׁתָּפוּת עַכּוּ''ם.
יָכוֹל יִשְׂרָאֵל לִתֵּן לְעַכּוּ''ם (ד) מָעוֹת לְהִתְעַסֵק בָּהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעַכּוּ''ם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם בְּשַׁבָּת חוֹלֵק עִמּוֹ כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְלָאכָה זוֹ מֻטֶּלֶת עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹתָהּ שֶׁנֹּאמַר שֶׁהָעַכּוּ''ם עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, וְכֵן אֵין הָעֵסֶק נִכָּר מִמִּי הוּא. הגה: וְדַוְקָא בְּכִי הַאי גַּוְנָא שֶׁעַכּוּ''ם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן לְחוּד עִם הַמָּעוֹת, אֲבָל אִם כָּל אֶחָד עוֹסֵק בְּיוֹמוֹ וְיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לַעֲסֹק נֶגֶד מַה שֶּׁעָסַק הָעַכּוּ''ם בְּשַׁבָּת, אָסוּר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם גָּאוֹן). וְיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַשְׁכּוֹן מִן הָעַכּוּ''ם, עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן שכ''ה סָעִיף ב' וְג'.
באר היטב
(ד) מעות. ואם העכו''ם נותן מעות לישראל להתעסק בהם ועוסק הגוי בשבת ודאי אסור כיון דמלאכה זו של שבת היתה ומוטלת על ישראל לעשותה הרי זה הגוי שליחותיה קא עביד שכנה''ג ע''כ. כשיש יום השוק בשבת אסור ליתן לגוי מעות מע''ש לקנות לו בשבת כמ''ש סי' ש''ז ס''ג ע''ש ודלא כמו שעושין הסוחרים בספינה שמוסרים הפשתן שלהם כשבאים לאיזה מקום לערלים למכור בשבת וזה איסור גמור:
מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן סְחוֹרָה לְעַכּוּ''ם לִמְכֹּר, אִם קָצַץ לוֹ שָׂכָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ מְכֹר בְּשַׁבָּת. תַּנּוּר שֶׁלְּקָחוֹ יִשְׂרָאֵל מַשְׁכּוֹן מֵעַכּוּ''ם, וְקִבֵּל עָלָיו הָעַכּוּ''ם שֶׁמַּה שֶּׁיַּעֲלֶה שְׂכַר הַתַּנּוּר יִתֵּן לְיִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית מְעוֹתָיו, מֻתָּר לִטֹּל שְׂכַר שַׁבָּת לְפִי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הָעַכּוּ''ם, וְאֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בּוֹ, וְגַם אֵין הַיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר לוֹ לַעֲסֹק בְּשַׁבָּת. וְהָעַכּוּ''ם כִּי טָרַח בְּנַפְשֵׁיהּ טָרַח, לְקַיֵּם תְּנָאוֹ.
באר היטב
(ג) בשבת. ט''ז חולק וכ' שאין לסמוך על היתר זה להשכיר לו לשבתות לחוד שלא בהבלעה דהיתר זה לא מצינו רק במכס דלעיל מטעם פסידא כמש''ל ע''ש ועיין מ''א: