דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה (ו) לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת.
אִם קִבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, אִם לֹא שֶׁפֵּרֵשׁ בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתַּעֲנִית עַד שֶׁיַּשְׁלִים הַצִּבּוּר תְּפִלָּתָן. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא יַשְׁלִים, אֶלָּא מִיָּד שֶׁיּוֹצְאִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, יֹאכַל (טוּר וּמָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק בַּכֹּל מְעָרְבִין בְּשֵׁם הר''מ וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ' א' מֵהִלְכוֹת תַּעֲנִית). לָכֵן בְּתַעֲנִית יָחִיד לֹא יַשְׁלִים, וְטוֹב לְפָרֵשׁ כֵּן בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתַּעֲנִית; (ז) וּבְתַעֲנִית צִבּוּר יַשְׁלִים, וְהָכֵי נָהוּג (מהרי''ל בִּתְשׁוּבָה סי' ל''ג). וְאִם הוּא (ח) תַּעֲנִית חֲלוֹם, צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים.
באר היטב
(ז) ובת''צ ישלים. משמע דבת''צ לא מהני תנאי דלאו בדידיה תליא מלתא וכ''מ סי' תקע''ב: (ח) תענית חלום. נראה דגם הי''א מודים דבתענית חלום יש להשלים דהא אפי' בשבת עצמו מתענין אחרונים ועיין שכנה''ג ויד אהרן. ונ''ל דאם מתענה בכל ע''ש והשלים פעם ראשון צריך לנהוג כן לעולם. וה''ה מי שמתענה תעניתים הכתובים בסי' תק''פ וה''ה ער''ח שחל להיות בע''ש וכ' סיון שחל בע''ש מ''א. ולענין יאר צייט בע''ש כתב הב''ח דאם בתחלה כשהתחיל להתענות אירע יום ו' יזהר שיקבל עליו שלא ישלים דיא''צ הוי כמו נדר וכיון שלא השלים בתחלה שוב א''צ להשלים אבל אם אירע בתחלה בימות החול והשלים נעשה כנדר וצריך להשלים אף אם יחול אח''כ ביום ו' עכ''ל נמצא למידין אם חל פעם הראשון היא''צ ביום ו' אם לא השלים אז א''צ להשלים כל ימיו אם חל היא''צ ביום ו'. ואם השלים אז או שחל היא''צ ראשון באמצע השבוע דאז חייב להשלים מדינא אז צריך להשלים כל פעם שחל יא''צ שלו ביום ו'. וט''ז חולק וכתב דלא מקרי דרך נדר אא''כ דעתו שינהוג כן לעולם ע''כ המיקל לא הפסיד ובפרט מי שמצטער ע''ש ועיין ביו''ד סי' ת''ב ס''ק י''ב מש''ש והעולם נהגו כהב''ח ועיין בתשובת נחלת שבעה סי' (נ''ז) [נ''ח]:
(א) יַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר בָּיוֹם הָשִּׁשִּׁי לְהָכִין צָרְכֵי שַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ כַּמָּה עֲבָדִים לְשַׁמְּשׁוֹ יִשְׁתַּדֵּל לְהָכִין (ב) בְּעַצְמוֹ שׁוּם דָּבָר לְצָרְכֵי שַׁבָּת כְּדֵי לְכַבְּדוֹ, כִּי רַב חִסְדָּא הָיָה מְחַתֵּךְ הַיֶּרֶק דַּק דַּק; וְרָבָה וְרַב יוֹסֵף הָיוּ מְבַקְּעִין עֵצִים; וְרַ''ז הָיָה מַדְלִיק הָאֵשׁ; וְרַב נַחְמָן הָיָה מְתַקֵּן הַבַּיִת וּמַכְנִיס כֵּלִים הַצְּרִיכִים לְשַׁבָּת וּמְפַנֶּה כְּלֵי הַחֹל; וּמֵהֶם יִלְמַד כָּל אָדָם, וְלֹא יֹאמַר: לֹא אֶפְגֹם כְּבוֹדִי, כִּי זֶה הוּא כְּבוֹדוֹ שֶׁמְּכַבֵּד הַשַּׁבָּת. הגה: וְיֵשׁ לְהַשְׁחִיז (ג) הַסַּכִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כִּי זֶהוּ מִכְּבוֹד הַשַּׁבָּת שֶׁמֵּכִין עַצְמוֹ לַאֲכִילָה (כָּל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם סֵפֶר חַיֵּי עוֹלָם).
באר היטב
(א) ישכים. ויותר טוב לקנות ביום ו' מביום ה' ויאמר על כל דבר שקונה זהו לכבוד שבת כתבים. ומצוה להכין צרכי שבת מחד בשבתא כי גם הלל מודה בזה ד''מ עיין מ''א. ויחזור בתשובה בכל ע''ש כי דומה לעה''ב מי שטרח בע''ש וכו' ויש לפנות קורי עכביש שבבית. תוצאות חיים. ומצוה לטעום מכל התבשילין בע''ש. האר''י ז''ל: (ב) בעצמו. וה''ה בכל מצוה מצוה בו יותר מבשלוחו: (ג) הסכין. מדכתיב והכינו את אשר יביאו הך את נרמז בו סכין מלשון לאתים ולמזמרות:
באר היטב
(ו) להתענות. וב''ח כתב בשם הפוסקים דאסור להתענות בע''ש אם לא שאם אוכל ביום אינו תאב לאכול בלילה: