ההלכה היומית
מוצש"ק כי תצא ט' אלול תשפ"ו
סימן רנב - מלאכות המתרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת,
סעיף א'

מֻתָּר לְהַתְחִיל בִּמְלָאכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְגָמְרָהּ מִבְּעוֹד יוֹם וְהִיא נִגְמֶרֶת מֵאֵלֶיהָ בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן: לִשְׁרוֹת דְּיוֹ וְסַמְמָנִין בְּמַיִם וְהֵם נִשְׁרִים כָּל הַשַּׁבָּת, וְלָתֵת אוּנִין (פי' אֲגֻדּוֹת) שֶׁל פִּשְׁתָּן לַתַּנּוּר כְּדֵי שֶׁיִּתְלַבְּנוּ, וְלָתֵת צֶמֶר לְתוֹךְ הַיּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ עַל הָאֵשׁ וְהִיא טוּחָה בַּטִּיט, שֶׁאִם הִיא עַל הָאֵשׁ אָסוּר (א) שֶׁמָּא יְחַתֶּה (פי' יְגַלֶּה וְיֵעֹר הַגֶּחָלִים בַּמַּחְתָּה), וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ עַל הָאֵשׁ אִם אֵינָהּ טוּחָה בַּטִּיט, אָסוּר, שֶׁמָּא יָגִיס בָּהּ בְּכַף. וְהַמֵּגִיס בַּקְּדֵרָה, אֲפִלּוּ אֵינָהּ עַל הָאֵשׁ, חַיָּב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל; וּמֻתָּר לִפְרֹס מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים וְהֵם נִצּוֹדִים בְּשַׁבָּת; וּמֻתָּר לִמְכֹּר לְנָכְרִי וּלְהַטְעִינוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וּבִלְבַד שֶׁיֵּצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. הגה: וְיֵשׁ מַתִּירִין שֶׁיּוֹצִיא הָנָכְרִי בְּשַׁבָּת אִם יִחֵד לוֹ הָנָכְרִי מָקוֹם מִבְּעוֹד יוֹם בְּבֵית יִשְׂרָאֵל, (ב) וְיֵשׁ לְהַחְמִיר (מָרְדְּכַי פ''ק דְּשַׁבָּת) וְע''ל סי' שכ''ה.

באר היטב

(א) שמא יחתה. נשאלתי משורפי יין שרף מתבואה וסמוך לשבת לא נגמר היין שרף אי חייב לעקור הכיסוי מהיורה ולהפסיד ממונו או כיון דיי''ש הולך ממילא ואינו עושה שום מעשה א''כ אין חשש איסור בזה העלה בתשובת פנים מאירות סי' פ' דאינו מחויב ליקח הכיסוי מהיורה להפסיד ממונו ואין בו שום נדנוד איסור ע''ש: (ב) ויש להחמיר. ועיין סי' רמ''ו ס''ב דבשאלה יש להקל אבל במכירה יש להחמיר אפי' בעיר המוקפת חומה והעכו''ם דר בעיר דהא כשיודע שהוא מכרו לא יאמרו שמכרו לו בשבת משא''כ בשאלה ובפרט בסחורות דאין דרך להשאיל כלל פשיטא דאסור ואפשר דבעכו''ם אלם יש להקל כשייחד לו מקום מ''א. וט''ז כתב ראיתי מורים לאיסור אף בחפץ של עכו''ם וכן מסתבר כיון שאסור משום דהרואה סבור שנתן לו ע''מ להוציא אין לחלק כי הרואה אין מכיר של מי החפץ ע''כ אין להתיר אלא לצורך גדול והפסד ואם העכו''ם אלם יש להתיר אפי' בלא ייחד לו מקום דבכה''ג לא גזרו ע''ש ועיין בתשובת באר עשק סי' למ''ד שהתיר שם להחזיר לגוי משכונו בשבת ע''י גוי אחר שיקח המעות אשר לוה עליו היהודי מאחר שהיה אלם והוי בדבר ספק נפשות ע''ש. כתב ע''ת נראה דאם השכיר את החדר לכותי בפרוטה במשך יום השבת אין להחמיר כלל ע''ש. ומ''א כתב דאפי' בשכירות החדר אין לסמוך להקל ע''ש:

סימן רנב - מלאכות המתרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת,
סעיף ב'

וּמֻתָּר לִתֵּן בְּגָדָיו לְכוֹבֵס נָכְרִי, וְעוֹרוֹת לְעַבְּדָן (פי' הָאֻמָּן שֶׁמְּעַבֵּד וּמְתַקֵן הָעוֹרוֹת), סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה (ג) אִם קָצַץ לוֹ דָּמִים אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָם בְּטוֹבַת הֲנָאָה, וְהוּא שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת וְגַם שֶׁיַּעֲשֶׂה הָנָּכְרִי הַמְּלָאכָה בְּבֵיתוֹ. הגה: וְאִם לֹא קָצַץ, אָסוּר (ד) בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רמ''ז דְּיֵשׁ חוֹלְקִין אִם עוֹשֶׂה לוֹ בְּחִנָּם, דְּהַיְנוּ בְּטוֹבַת הֲנָאָה. וְאִם רָאוּהוּ עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ בְּשַׁבָּת אִם הָיָה עוֹשֶׂה בְּטוֹבַת הֲנָאָה, צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בָּהּ בְּשַׁבָּת. הגה: וַאֲפִלּוּ אִם נְתָנָם לוֹ כַּמָּה יָמִים לִפְנֵי שַׁבָּת.

באר היטב

(ג) אם קצץ. נ''ל דבזמן הזה כלים לכובס מסתמא היינו קציצה דקצבתן ידועה דאטו בכל פעם יקצץ עמו ולכן המנהג פשוט ליתנם ע''ש סמוך לחשיכה מ''א. ואם נותן סמוך לשבת ואמר לכובס ראה שאני צריך להם במוצאי שבת כגון שרוצה ליסע מיד במוצאי שבת. זהו אסור דה''ל כאומר בפי' שיכבס בשבת ט''ז סי' ש''ז ס''ק ג' וכ''כ כל האחרונים וכ''כ בתשובת פנים מאירות סימן ל''ח: (ד) בע''ש. אא''כ יש שהות לעשותם מבע''י ובד' וה' מותר אפי' מלאכה שאין יכול לגומרה קודם שבת ואינו דומה לשולח אגרת בסי' רמ''ז עיין מ''א:

סימן רנב - מלאכות המתרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת,
סעיף ג'

וְאִם הָיְתָה מְלָאכָה מְפֻרְסֶמֶת וְיָדוּעַ שֶׁהִיא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּמָקוֹם מְפֻרְסָם, טוֹב לְהַחְמִיר (ה) וְלֶאֱסֹר.

באר היטב

(ה) ולאסור. פירוש שאם רואהו עושה בשבת צריך למחות בידו אפי' קצץ עיין מ''א:

מוצש"ק כי תצא ט' אלול תשפ"ו

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן