כָּל שֶׁקָּצַץ אַף עַל פִּי שֶׁיַּעֲשֶׂה הָעַכּוּ''ם מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לִלְבֹּשׁ הַכְּלִי בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, דְּכָל שֶׁקָּצַץ, אַדַּעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ קָא עָבִיד. הגה: וְיֵשׁ אוֹסְרִין לְלָבְשׁוֹ כָּל שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהָעַכּוּ''ם גְּמָרוֹ בְּשַׁבָּת (הָגָ''א פ''ק דְּשַׁבָּת וּמַהֲרִי''ל וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רוֹקֵחַ), וְצָרִיךְ לְהַמְתִּין במ''ש בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה (א''ז), וְהָכֵי נָהוּג לְכַתְּחִלָּה, אִם לֹא שֶׁצָּרִיךְ אֵלָיו בְּשַׁבָּת שֶׁאָז יֵשׁ לְהָקֵל; וְאִם יֵשׁ לִתְלוֹת שֶׁנִּגְמַר (ו) בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי). וְדַוְקָא אִם שִׁגֵּר לוֹ הָעַכּוּ''ם לְבֵיתוֹ, אֲבָל אָסוּר (ז) לִקַּח כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב (מָרְדְּכַי פ''ק דְּיוֹם טוֹב וְאוֹר זָרוּעַ וְהַגמ''י פ''ב מה' יוֹם טוֹב וְהָגָ''א פֶּרֶק אֵין צָדִין). וְכָל זֶה בְּכֵלִים שֶׁעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל (בֵּית יוֹסֵף), אֲבָל עַכּוּ''ם שֶׁעוֹשֶׂה מִנְעָלִים עַל הַמִּקָּח, (ח) מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל הַמַּכִּירוֹ לֵילֵךְ וְלִקַּח מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת וּלְנָעֳלָם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְצֹץ עִמּוֹ דְּמֵי הַמִּקָּח (הג''א פֶּרֶק אֵין צָדִין).
וּמֻתָּר לִפְתֹּחַ מַיִם לַגִּנָּה וְהֵם נִמְשָׁכִים וְהוֹלְכִים בְּכָל הַשַּׁבָּת; וּלְהַנִּיחַ (ט) קִילוֹר (סַם שֶׁל רְפוּאָה שֶׁנּוֹתְנִין עַל הָעַיִן) עָבֶה עַל הָעַיִן אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְהַנִּיחוֹ בְּשַׁבָּת; וְלָתֵת מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים וְהֵם מִתְגַּמְּרִים מֵאֲלֵיהֶם כָּל הַשַּׁבָּת וַאֲפִלּוּ מֻגְמָר מֻנָּח בַּכְּלִי, דְּאֵין אָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת כֵּלִים; וְלָתֵת שְׂעוֹרִים בְּגִיגִית לִשְׁרוֹתָן; וְטוֹעֲנִין בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד וְהַגַּת מִבְּעוֹד יוֹם עַל זֵיתִים וַעֲנָבִים, וְהַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם מֻתָּר וְע''ל סִימָן ש''כ סָעִיף ב'; וְכֵן בֹּסֶר וּמְלִילוֹת שֶׁרִסְקָן מִבְּעוֹד יוֹם מֻתָּרִים הַמַּשְׁקִים הַיּוֹצְאִים מֵהֶם; וּמֻתָּר לָתֵת חִטִּים לְתוֹךְ רֵחַיִם שֶׁל מַיִם, סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה. הגה: וְלֹא חַיְשִׁינָן לְהַשְׁמָעַת קוֹל, שֶׁיֹּאמְרוּ רֵחַיִם שֶׁל פְּלוֹנִי טוֹחֲנוֹת בְּשַׁבָּת. וְיֵשׁ אוֹסְרִים בְּרֵחַיִם וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לְהַשְׁמָעַת קוֹל (טוּר וְתוֹסָפוֹת וְהָרֹא''שׁ פ''ג דְּשַׁבָּת, וּסְמַ''ג וְסה''ת וְהגה''מ ופ''ז וּתְשׁוּבַת מהרי''ו סִימָן ק''ל וְאָגוּר) וְהָכֵי נָהוּג לְכַתְּחִלָּה, מִיהוּ בִּמְקוֹם פְּסֵידָא יֵשׁ לְהָקֵל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סוֹף סִימָן רמ''ד. וּמֻתָּר לְהַעֲמִיד כְּלִי מִשְׁקֹלֶת שֶׁקּוֹרִין זייגע''ר מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁמַּשְׁמִיעַ קוֹל לְהוֹדִיעַ הַשָּׁעוֹת בְּשַׁבָּת, כִּי הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁדַּרְכָּן לְהַעֲמִידוֹ מֵאֶתְמוֹל (טוּר אָגוּר), וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן של''ח.
באר היטב
(ט) קול. ואיכא זילותא דשבת. ואם הרחיים של עכו''ם פשיטא דשרי ליתן לתוכה מבע''י ואם הישראל נותן לעכו''ם החטים מע''ש אפי' העכו''ם טוחנו בשבת שרי כמ''ש ס''ב ובלבד שלא יעמוד הישראל אצלו דאז מיחזי כשלוחו אבל אם השעה צריכה לכך כגון סמוך לפסח רשאי הישראל לשמור הרחיים שלא יתחמץ דהא שבות דשבות הוא דהא אפי' נותן הישראל לרחיים בשבת ליכא חיוב חטאת עד שיטחן ברחיים של יד וכ''מ מתוס' דף י''ח ע''א ד''ה ונימא מר כו' דטעמא דב''ש דגזרינן וכו' וקשה דמ''מ לימא גבי רחיים נמי משום גזירה אע''כ אפילו נתנו בשבת ליכא חיוב חטאת עכ''ל מ''א ע''ש ולא דק בזה דלא מצי למימר משום גזירה דא''כ קשיא רישא דברייתא מוגמר אמאי שרי וכ''כ מהרש''א ע''ש ודו''ק. (וכן בס' אליהו רבה תמה בזה על מ''א וסיים מ''מ לדינא נ''ל דמותר לשמרו אף שלא במקום מצוה כדלעיל ס''ס רמ''ד:
לֹא יֵצֵא אָדָם עֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה בְּמַחֲטוֹ (י) בְּיָדוֹ, וְלֹא בְּקֻלְמוּסוֹ, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיוֹצִיא. אֲבָל מֻתָּר לָצֵאת בִּתְפִלִּין סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹכְחָן.
באר היטב
(י) בידו. ובבגדו שרי. מ''א ועט''ז:
באר היטב
(ו) בע''ש. ונ''ל דאם היה המנעל מתוקן מע''ש רק שתקנו והחליקו בשבת שרי דהא היה יכול ללובשו בלא''ה. מ''א: (ז) ליקח. אפילו לצורך שבת אסור ב''י ואפי' ע''י עכו''ם אסור להביאו. מ''א ע''ש: (ח) מותר. עיין מ''א שהעלה דלכתחלה אסור לילך וליקח ממנו אם לא בעכו''ם חנוני שאינו אומן כלל אפשר דמותר ע''ש ועב''ח: