וּמִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּשִׁעוּר זֶה, יַדְלִיק בְּעוֹד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ הָאִילָנוֹת; וְאִם הוּא יוֹם הַמְעֻנָּן, יַדְלִיק כְּשֶׁהַתַּרְנְגוֹלִין יוֹשְׁבִים עַל הַקּוֹרָה מִבְּעוֹד יוֹם. וְאִם הוּא בַּשָּׂדֶה, שֶׁאֵין שָׁם תַּרְנְגוֹלִים, יַדְלִיק כְּשֶׁהָעוֹרְבִים יוֹשְׁבִים מִבְּעוֹד יוֹם.
אַחַר עֲנִיַּת בָּרְכוּ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן יוֹם הוּא, אֵין (ז) מְעָרְבִין וְאֵין טוֹמְנִין מִשּׁוּם דְּהוּא קַבְּלֵיהּ לְשַׁבָּת עָלֵיהּ; וּלְדִידָן הָוֵי אֲמִירַת מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם (ח) הַשַּׁבָּת כַּעֲנִיַּת בָּרְכוּ לְדִידְהוּ.
יְסַדֵּר (א) שֻׁלְחָנוֹ וְיַצִּיעַ הַמִּטּוֹת וִיתַקֵּן כָּל עִנְיְנֵי הַבַּיִת, כְּדֵי שֶׁיִּמְצָאֶנּוּ עָרוּךְ וּמְסֻדָּר (ב) בְּבוֹאוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. הגה: וְיִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ (ג) עָרוּךְ כָּל יוֹם הַשַּׁבָּת; וְכֵן הַמִּנְהָג, וְאֵין לְשַׁנּוֹת. (טוּר סוֹף סִימָן רפ''ט וּמָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק כָּל כִּתְבֵי וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִיּוֹת פכ''ט דְּשַׁבָּת).
באר היטב
(א) שלחנו. האר''י ז''ל הקפיד מאוד לאכול על שלחן של ד' רגלים דוגמת שלחן המקדש ולברך על ב' אגודות של הדס בכל ג' קידושין ובליל שבת הניח על השלחן הכוס של בה''מ עם מעט יין וקצת פתיתין אבל לא לחם שלם ועי' סי' ק''פ. יפנה קורי עכביש מהבית. ר''ח ע''ה: (ב) בבואו מבה''כ. וינשק ידי אמו בליל שבת כשהיא מברכת אותו וסודו מבואר בדברי האר''י ז''ל: (ג) ערוך. רש''ל היה לו ב' מפות על השלחן מלבד העליונה שעל הלחם משום דכשמנערין המפה נמצא השלחן מגולה ועוד המפה תלויה מעל השלחן טפח וכשפורשה עושה אוהל ולכן הניח התחתונה תמיד ואז הוא מוסיף על אוהל עראי ושרי מט''מ ועי' סי' שט''ו סי''א:
באר היטב
(ז) מערבין. אפי' לדבר מצוה וה''ה דאסור ליכנס למרחץ אפי' להזיע ברכות דף כ''ז. עיין כנה''ג ובתשובת חכם צבי סי' י''א: (ח) השבת. ובמדינות אלו אין נוהגין לומר מזמור ולכן עניית ברכו הוי קבלת שבת ד''מ. וכ''כ בסי' רס''ג ס''י. ועתה נוהגין לומר מזמור ואפ''ה אין מקבלין שבת ועושין כל מלאכות עד ברכו דמעיקרא הכי קבלו עלייהו. ב''ח מ''א: