אִם בְּיוֹם הַמְעֻנָּן טָעוּ צִבּוּר וְחָשְׁבוּ שֶׁחָשְׁכָה וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת וְהִתְפַּלְּלוּ תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת, וְאַחַר כָּךְ נִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים וְזָרְחָה חַמָּה, אֵינָם צְרִיכִים לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית אִם כְּשֶׁהִתְפַּלְּלוּ הָיָה מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה; וְאִם יָחִיד הוּא שֶׁטָּעָה בְּכָךְ, צָרִיךְ הוּא לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית. וּלְעִנְיַן עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בֵּין צִבּוּר בֵּין יָחִיד מֻתָּרִים, דְּקַבָּלַת שַׁבָּת הָיְתָה בְּטָעוּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאוֹתָם (כ) שֶׁהִדְלִיקוּ נֵרוֹת אֲסוּרִים בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה וּשְׁאָר אַנְשֵׁי הַבַּיִת מֻתָּרִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאוֹתוֹ נֵר שֶׁהֻדְלַק לְשֵׁם שַׁבָּת אָסוּר לִגֹּעַ בּוֹ וּלְהוֹסִיף בּוֹ שֶׁמֶן, וַאֲפִלּוּ אִם כָּבָה אָסוּר לְטַלְטְלוֹ.
מִי שֶׁשָּׁהָה לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת עַד שֶׁקִּבְּלוּ הַקָּהָל (כא) שַׁבָּת, לֹא יִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּאוֹתָהּ בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא יֵלֵךְ חוּץ לְאוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת וְיִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שֶׁל חֹל, וְהוּא שֶׁלֹּא קִבֵּל שַׁבָּת עִמָּהֶם, אֲבָל אִם עָנָה וְקִבֵּל שַׁבָּת עִמָּהֶם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת חֹל, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם.
באר היטב
(כא) שבת. דהיינו אמירת ברכו לדידן כמ''ש ס''ס רס''א:
אִם בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת סָמוּךְ לְקַבָּלַת הַצִּבּוּר שַׁבָּת, מַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּעוֹדוֹ מִתְפַּלֵּל יְקַבְּלוּ הַצִּבּוּר שַׁבָּת אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, הוֹאִיל וְהִתְחִיל בְּהֶתֵּר.
באר היטב
(כ) שהדליקו וכו'. עיין ט''ז שכתב דלא קי''ל כי''א אלו ולא כי''א שמביא אח''כ: