נֵר שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּבָה, אָסוּר (א) לְטַלְטְלוֹ. וְכֵן מֻתָּר הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת, אָסוּר לְטַלְטְלוֹ וּלְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת.
נֵר זֶה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ, אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ אָסוּר; וְיֵשׁ מִי שֶׁהִתִּיר, וְלֹא נִרְאוּ דְּבָרָיו. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמִי שֶׁהוּא אִיסְטְנִיס וְהַנֵּר מָאוּס עָלָיו מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ דְּהָוֵי לְדִידֵיהּ כִּגְרָף שֶׁל רְעִי, (ב) וְהַמַּחְמִיר לֹא הִפְסִיד (מָרְדְּכַי רֵישׁ בֵּיצָה).
באר היטב
(ב) והמחמיר. ט''ס וצ''ל והמיקל לא הפסיד ב''ח עיין ט''ז. (ובספר אליהו רבה מקיים גירסא הישנה דפירושו המחמיר לא הפסיד ממצות ענג שבת ע''ש):
לְטַלְטֵל נֵר עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו לֶחֶם בְּשַׁבָּת, (ג) אָסוּר. וְאִם נָתַן עָלָיו הַלֶּחֶם מִבְּעוֹד יוֹם, יֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת (ד) עַל יְדֵי לֶחֶם זֶה, וְאֵין לִסְמֹךְ עָלָיו.
באר היטב
(ג) אסור. כיון דאתקצאי לבה''ש: (ד) ע''י לחם זה. דהוי הנר בסיס לדבר האיסור ולהיתר כמ''ש סי' ש''י וא''כ אפי' בשעה שהוא דולק היה מותר לטלטלו ואין לסמוך עליו לפי שהשמן שבנר חשוב יותר עליו מן הלחם לפי שצריך לו וא''כ בטל דבר ההיתר נגד האיסור של הנר והוי בסיס לאיסור לחוד א''כ אפי' לאחר דכבה אסור:
באר היטב
(א) לטלטלו. ואם יש אימת עכו''ם מותר לטלטלו אחר שכבה ש''ג. ולרש''י משמע דוקא במקום סכנה אבל שלא במקום סכנה אסור עיין מ''א: