הַכֹּל עוֹלִים (ו) לְמִנְיַן שִׁבְעָה, אֲפִלּוּ אִשָּׁה (ז) וְקָטָן שֶׁיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אִשָּׁה לֹא תִּקְרָא בְּצִבּוּר מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּבּוּר. הגה: וְאֵלּוּ דַּוְקָא מִצְטָרְפִים לְמִנְיַן הַקְּרוּאִים, אֲבָל לֹא שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם נָשִׁים אוֹ קְטַנִּים (רַ''ן וְריב''ש). וְדִין עֶבֶד כְּנַעֲנִי כְּדִין אִשָּׁה, אֲבָל אִם אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל מֻתָּר לַעֲלוֹת (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פי''ב מהל' תְּפִלָּה). וְאָסוּר לִקְרוֹת בְּרֹאשׁ מְגֻלֶּה. וְאֵין אִסּוּר לִקְרוֹת עִם הָאָרֶץ נִכְבָּד, עָשִׁיר וּגְדוֹל הַדּוֹר לִפְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כִּי אֵין זֶה בִּזָּיוֹן לַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים רַק כָּבוֹד לַתּוֹרָה שֶׁמִּתְכַּבֶּדֶת בַּאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים (אוֹר זָרוּעַ). וּמַמְזֵר מֻתָּר לַעֲלוֹת לְסֵפֶר תּוֹרָה (מהר''א מִפְּרַג). וְעַיִּןִ לְעֵיל סִימָן קל''ו מִסֵּדֶר הַקְּרוּאִים.
נוֹהֲגִים לִקְרוֹת שִׁבְעָה וְלִגְמֹר עִמָּהֶם הַפָּרָשָׁה וְאוֹמֵר קַדִּישׁ, וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא עִם הַמַּפְטִיר מַה שֶּׁקָּרָא הַשְּׁבִיעִי. הגה: וְכֵן נוֹהֲגִים בְּיָמִים טוֹבִים שֶׁאֵין מַפְטִיר מִמִּנְיַן הַקְּרוּאִים, אֲבָל בַּחֹל שֶׁאָסוּר לְהוֹסִיף עַל מִנְיַן הַקְּרוּאִים, הַשְּׁלִישִׁי הוּא מַפְטִיר. וּבְיוֹם שֶׁמּוֹצִיאִין ב' סְפָרִים אוֹ ג', הַמַּפְטִיר קוֹרֵא בָּאַחֲרוֹנָה. וְקָטָן יָכוֹל לִקְרוֹת בְּפָרָשַׁת הַמּוּסָפִין (ח) אוֹ בְּד' פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁמּוֹסִיפִין בַּאֲדָר, וְכֵן נוֹהֲגִים (רַ''ן וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק ב' דִּמְגִלָּה), אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ חוֹלְקִים. וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ קֹדֶם שֶׁעוֹלֶה (ט) הַמַּפְטִיר, וְאֵין חִלּוּק בָּזֶה בֵּין הוֹסִיפוּ עַל מִנְיַן הַקְּרוּאִים אוֹ לֹא וּבֵין מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה א' (י) אוֹ ג' (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר''ר יְשַׁעְיָה וְהָרֹא''שׁ וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם).
באר היטב
(ח) או בד' פרשיות. זולת פ' זכור שהוא לכ''ע מדאורייתא עי' סי' תרפ''ה וראיתי נוהגין שאין קטן מפטיר במרכבה ביום א' של שבועות ולא בז' של פסח. ומטה משה כתב שאין להפטיר בשבת שובה וכתב המ''א ונ''ל דכל זה בקטן שהגיע לחינוך שיודע לחתוך האותיות בטוב ודלא כאותם שמניחים קטנים הרבה לומר ההפטרה. ועיין תשו' ב''ח סי' קנ''ח. ובכנה''ג ובפרח שושן כלל א' סי' ח': (ט) המפטיר. היינו בשבת אבל בחול שהמפטיר ממנין אומרים קדיש אחר המפטיר דא''א קדיש עד שנשלם המנין: (י) או ג'. כתב הלבוש שבשבת שקורים שתי פרשיות שיש לקרות מנין חצי הקרואים בכל סדרה וכתב ט''ז ונראה דהיינו מנין ז' אבל לא מה שמוסיפים דבזה אין שום חיוב מן הדין:
אִם לֹא נִמְצָא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַפְטִיר אֶלָּא אֶחָד מֵאוֹתָם שֶׁעָלוּ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, וּכְבָר אָמַר שְׁלִיחַ צִבּוּר קַדִּישׁ אַחַר קְרִיאַת הַפָּרָשָׁה, זֶה שֶׁרוֹצֶה לְהַפְטִיר צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת וִיבָרֵךְ עַל קְרִיאָתוֹ תְּחִלָּה (יא) וָסוֹף. הגה: אֲבָל אִם לֹא אָמַר קַדִּישׁ, יַפְטִיר מִי שֶׁעָלָה (יב) לִשְׁבִיעִי אִם יוֹדֵעַ, וְאִם יֵשׁ אֲחֵרִים שֶׁיּוֹדְעִים לְהַפְטִיר לֹא יַפְטִיר מִי שֶׁעָלָה כְּבָר (אוֹר זָרוּעַ עסס''י קמ''ד).
באר היטב
(יא) וסוף. וה''ה בשבת של חזון אפי' נמצא מי שיודע להפטיר רק שלא ידע לקונן כנהוג דינא הכי ריב''ש. ואפי' יש אחרים היודעים לקונן רשאי הרב לומר כיון שדרך הרב לעולם לאומרו מותר לכתחלה לעלות שלישי ומפטיר. ול''נ דלא יעלה שלישי כמ''ש רמ''א מ''א. אם קראוהו בבה''כ אחרת ונזדמנה לו אותה הפרשה צריך לחזור ולברך מ''כ: (יב) לשביעי. ויאמר קדיש אחר ההפטרה. מ''א:
באר היטב
(ו) למנין שבעה. אבל לא למנין שלשה. כנה''ג: (ז) וקטן. אבל להיות הוא מקרא אינו יכול עד שיביא ב' שערות כנה''ג בשם תשו' ב''י. אם אין שם כהן אלא קטן קורין אותו עיין מ''א. ומשמע מכאן דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה וכ''כ במ''ס: