אֵין לִשְׁחוֹת בְּוּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים, שֶׁאֵין לִשְׁחוֹת אֶלָּא בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים. הגה: וְנוֹהֲגִים שֶׁבְּשַׁבָּת מְאַחֲרִין יוֹתֵר לָבֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת מִבַּחֹל, מִשּׁוּם דְּבַתָּמִיד שֶׁל יְמוֹת הַחֹל נֶאֱמַר בַּבֹּקֶר (בַּמִּדְבָּר כח, ד) וְאֵצֶל שַׁבָּת נֶאֱמַר וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת (בַּמִּדְבָּר כח, ט) דְּמַשְׁמַע אִחוּר (מָרְדְּכַי פֶּרֶק פכ''כ). וְנוֹהֲגִין לְהַרְבּוֹת בִּזְמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת כָּל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ, וּבְכָל דָּבָר אִם לֹא אָמְרוּ אֵין (א) מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִלְּבַד אִם לֹא אָמַר לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת וְכו' מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְיֵשׁ לְהַאֲרִיךְ (ב) וּלְהַנְעִים בַּזְּמִירוֹת וְאֵין לִמְחוֹת בַּמַּאֲרִיךְ בָּהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁהַמּוֹחֶה מְכַוֵּן מִשּׁוּם בִּטּוּל תּוֹרָה (אוֹר זָרוּעַ). וּמִכָּל מָקוֹם בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב לֹא יַאֲרִיךְ יוֹתֵר מִדַּאי, כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ קֹדֶם שָׁעָה שִׁשִּׁית כְּדִלְקַמָּן סי' רפ''ח.
(א) מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרִין בּוֹ (ב) שִׁבְעָה; וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף, (ג) מוֹסִיף. הגה: וְהוּא הַדִּין בְּיוֹם טוֹב מֻתָּר (ד) לְהוֹסִיף עַל הַקְּרוּאִים (רַמְבַּ''ם פ' י''ב מֵה''ת וּתְשׁוּבַת מַהֲרַ''ם וּבֵית יוֹסֵף). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְיוֹם טוֹב אֵין לְהוֹסִיף (ר''ן פֶּרֶק הַקוֹרֵא) וְכֵן נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ (ה) מִלְּבַד בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה שֶׁמּוֹסִיפִין הַרְבֵּה, גַּם בְּכָל יוֹם טוֹב אֵין הַמַּפְטִירִין מִמִּנְיַן הַקְּרוּאִים, כְּדִלְקַמָּן.
באר היטב
(א) מוציאין ס''ת. וי''ל בריך שמיה בין בשבת בין בחול האר''י ז''ל והנותן ס''ת והמקבלו צריך שיהא בימין. מסכת סופרים: (ב) שבעה. הטעם שאם יארע לאדם אונס ולא בא לבה''כ כל ז' ולא שמע ברכו יאזין אזנו לשמוע ז' פעמים ברכו ויצא י''ח. ועיין כנה''ג מ''ש בשם המבי''ט: (ג) מוסיף. והרשב''ץ כתב דעכשיו דכולן מברכין אין להוסיף משום ברכה שא''צ וכן ראוי לנהוג. והגאון מהר''ש תיקן בפראג שלא לקרות יותר מעשרה חוץ ממפטיר מפני טורח הציבור. א''ז. עיין בתשו' גנת ורדים סי' נ''ג בהלק''ט ח''ב סי' קנ''ג ועיין יד אהרן: (ד) להוסיף. וכשחל י''ט בשבת לכ''ע מותר להוסיף לבוש. כשחל יה''כ בשבת אין להוסיף משום שראשי הפרשיות מכוונים שמסיימין במילי דכפרה לכן טוב שלא לשנותם. מ''א: (ה) חוץ מבש''ת. וכן בחתונה ועיין ביד אהרן:
מֻתָּר לִקְרוֹת עוֹלִים הַרְבֵּה אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָא זֶה מַה שֶּׁקָּרָא זֶה וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. הגה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים (מָרְדְּכַי סוֹף מְגִלָּה) וְכֵן נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ חוּץ מִבְּשִׂמְחַת תּוֹרָה שֶׁנָּהֲגוּ לְהַרְבּוֹת בִּקְרוּאִים, וְנוֹהֲגִים כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.
באר היטב
(א) מחזירין אותו. היינו שיאמר אחר התפלה משא''כ בשאר הזמירות שאינן אלא רשות אם רצה א''א כלל. מ''א: (ב) ולהנעים. דוקא בניגון שיש בו נעימה כעין שעושין בפסוקי דזמרה וכבר הפליגו הקדמונים בגנות המשוררים המאריכים ומפרידים אות מחברתה. ומ''מ יזהרו לקרות ולהתפלל בזמנו ב''ח. אל אדון ב' חרוזות הראשונים בני ה' תיבות והשאר בני ד' תיבות וב' אחרונות בני ו' תיבות. זוהר והאר''י ז''ל: