לַנָּמָל. מָקוֹם שֶׁהַסְּפִינוֹת חוֹנוֹת כְּשֶׁיּוֹצְאוֹת מִן הַיָּם אֶל שְׂפָתוֹ: מָה אָנוּ לֵירֵד. מִן הַסְּפִינָה לְתוֹךְ הָעִיר, כְּלוּם בָּאנוּ מִחוּץ לַתְּחוּם מִשֶּׁחֲשֵׁכָה. וְהַאי נָמָל לָאו מֻקָּף מְחִצּוֹת הֲוָה, דְּאִי הֲוָה מֻקָּף מְחִצּוֹת, הָא קָאֲמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְעֵיל בִּנְתָנוּהוּ בְּדִיר אוֹ בְסַהַר דִּמְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ: שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל. בִּשְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה חָלוּל שֶׁהָיְתָה מְתֻקֶּנֶת לְמִדַּת צְפִיַּת אַלְפַּיִם אַמָּה:

מִי שֶׁיָּצָא בִרְשׁוּת. כְּגוֹן לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ אוֹ לְהַצִּיל מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹ מִן הַנָּהָר: כְּבָר נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה. וְאֵינְךָ צָרִיךְ לֵילֵךְ: יֶשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: כְּאִלּוּ לֹא יָצָא. הָכִי קָאָמַר, אִם הָיוּ אוֹתָן אַלְפַּיִם אַמָּה הַנְּתוּנוֹת לוֹ לְכָל רוּחַ מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ נִכְנָסוֹת לְתוֹךְ אַלְפַּיִם שֶׁל תְּחוּם בֵּיתוֹ, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא מִתְּחוּמוֹ דָּמִי, וְהוֹלֵךְ עַד בֵּיתוֹ וַהֲרֵי הוּא כְּבַתְּחִלָּה: שֶׁכָּל הַיּוֹצְאִין לְהַצִּיל חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן. הָכִי קָאָמַר, שֶׁכֵּן מָצִינוּ קֻלָּא אַחֶרֶת בְּכָל הַיּוֹצְאִין לְהַצִּיל מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמִן הַמַּפֹּלֶת, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁיָּצְאוּ בִּרְשׁוּת הִתִּירוּ לָהֶם לַחֲזֹר בִּכְלֵי זֵינָן לִמְקוֹמָם וְלֹא הִצְרִיכוּם לְהַנִּיחַ כְּלֵי זֵינָן, הָכִי נַמִּי הֵקֵלּוּ [לָזֶה שֶׁיָּצָא] בִּרְשׁוּת לִהְיוֹת כְּאִלּוּ לֹא יָצָא: