וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁהוּא טָמֵא. הַפֶּסַח אוֹ הַדָּם: הַצִּיץ מְרַצֶּה. וּפָטוּר מִפֶּסַח שֵׁנִי: נִטְמָא. בְּעָלָיו טֻמְאַת הַגּוּף בְּמֵת: אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה. וְחַיָּב בְּפֶסַח שֵׁנִי, דְּהָא בִּשְׁעַת זְרִיקָה לָאו בַּר מֶעְבָּד פֶּסַח הוּא, דְּרַחֲמָנָא דַחְיֵהּ: הַנָּזִיר. דִּכְתִיב (בְּמִדְבָּר ו) וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו [וְגוֹ'] וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ, דְּאִם נִטְמָא בְמֵת קֹדֶם הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו סוֹתֵר: הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טֻמְאַת הַדָּם. וְתִגְלַחְתּוֹ כְשֵׁרָה וּמֻתָּר לִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִטָּמֵא לַמֵּתִים: וְאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טֻמְאַת הַגּוּף. וְאִם [טָמֵא] בִּשְׁעַת הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו סוֹתֵר הַכֹּל: נִטְמָא. גּוּפוֹ: בְּטֻמְאַת הַתְּהוֹם. כָּל טֻמְאַת מֵת שֶׁלֹּא יָדַע בָּהּ אָדָם קֹדֶם לָכֵן נִקְרֵאת טֻמְאַת הַתְּהוֹם: הַצִּיץ מְרַצֶּה. דַּהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁהֻתַּר טֻמְאַת הַתְּהוֹם לָהֶם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִכִּיר בָּהּ אָדָם בְּטֻמְאָה זוֹ מֵעוֹלָם. וְאִם נוֹדַע לוֹ בְטֻמְאָה זוֹ אַחַר שֶׁהִקְרִיב פִּסְחוֹ אֵין צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. וְכֵן נָזִיר שֶׁנּוֹדַע לוֹ בְטֻמְאַת הַתְּהוֹם לְאַחַר שֶׁהֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה. וְלֹא אָמְרוּ טֻמְאַת הַתְּהוֹם אֶלָּא בְּטֻמְאַת מֵת בִּלְבַד:

לִפְנֵי הַבִּירָה. כָּל הַמִּקְדָּשׁ כֻּלּוֹ קָרוּי בִּירָה. וְשׂוֹרְפִים אוֹתוֹ שָׁם כְּדֵי לַבַיְּשָׁן, שֶׁיִּזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עוֹד לִידֵי טֻמְאָה: מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ עֵצִים: נִטְמָא מִעוּטוֹ. וְכֵן נוֹתָר שֶׁל פֶּסַח טָהוֹר: הַצַּיְקָנִין. הָעַצְרָנִין. צָרֵי עַיִן, שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ מִעוּט שֶׁנִּטְמָא וְהַנּוֹתָר מִפֶּסַח טָהוֹר, לִפְנֵי הַבִּירָה: