הָאוֹנֵן. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְבַּר הַמֵּת קָרוּי אוֹנֵן, וּלְאַחַר שֶׁנִּקְבַּר כָּל יוֹם הַמִּיתָה הוּא קָרוּי אוֹנֵן, וְלַיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו הוּא אוֹנֵן מִדְּרַבָּנָן. וְלֹא הֶעֱמִידוּ דִבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם כָּרֵת גַּבֵּי פֶסַח, הִלְכָּךְ שׁוֹחֲטִין עָלָיו, דִּלְאוּרְתָא חֲזִי: וְהַמְּפַקֵּחַ בַּגַּל. שֶׁנָּפַל עַל אָדָם וְאֵין יָדוּעַ אִם יִמְצָאֶנּוּ חַי אוֹ מֵת, שׁוֹחֲטִין עָלָיו, דִּבְחֶזְקַת טָהֳרָה עוֹמֵד עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁנִּטְמָא: שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶם. בַּחֲבוּרַת אֲחֵרִים: שֶׁמָּא יְבִיאוּהוּ לִידֵי פְסוּל. שֶׁמָּא יִטָּמֵא אוֹנֵן לְמֵתוֹ מִתּוֹךְ טִרְדּוֹ. וּמְפַקֵּחַ גַּל שֶׁמָּא יִמְצָאֶנּוּ מֵת וְנִמְצָא שֶׁהֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה. וְהֶחָבוּשׁ שֶׁמָּא לֹא יֵצֵא. וּבְחָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים שֶׁל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים מַיְרֵי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִבְטִיחוּהוּ, שֶׁמָּא לֹא יוֹצִיאוּהוּ, אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא. אֲבָל חָבוּשׁ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן לְכוּפוֹ לְהוֹצִיא אִשָּׁה פְסוּלָה אוֹ לְשַׁלֵּם מָמוֹן, שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶם אֲפִלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן אִם הִבְטִיחוּהוּ לְהוֹצִיאוֹ, דִּשְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יְדַבְּרוּ כָזָב. וְאִם בֵּית הָאֲסוּרִים בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם, אֲפִלּוּ בִידֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶם בִּפְנֵי עַצְמָן, דְּאֶפְשָׁר דִּמְעַיְּלֵי לַפֶּסַח לְבֵית הָאֲסוּרִים וְאָכְלֵי לֵיהּ הָתָם. וְחוֹלֶה וְזָקֵן אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי עַצְמָן, שֶׁמָּא יִכְבַּד עֲלֵיהֶם הַחֹלִי וְלֹא יוּכְלוּ לֶאֱכֹל כַּזַּיִת: לְפִיכָךְ. הוֹאִיל וּבִשְׁעַת שְׁחִיטָה רְאוּיִין הָיוּ וְנִזְרַק הַדָּם עֲלֵיהֶם, אִם אֵרַע בָּהֶם פְּסוּל כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, פְּטוּרִים מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי: חוּץ מִן הַמְפַקֵּחַ בַּגַּל. וְנִמְצָא מֵת תַּחְתָּיו, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי, שֶׁהָיָה טָמֵא מִתְּחִלָּתוֹ קֹדֶם שְׁחִיטָה, שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה מִשָּׁעָה שֶׁהִתְחִיל לְפַקֵּחַ. וְהוּא שֶׁהָיָה הַגַּל עָגֹל, דְּוַדַּאי הֶאֱהִיל עָלָיו מִתְּחִלָּה. אֲבָל אִם הָיָה הַגַּל אָרֹךְ, שֶׁמָּא בִשְׁעַת שְׁחִיטָה עֲדַיִן לֹא הֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה, וּפָטוּר מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי:

אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח בְּיָחִיד. דִּכְתִיב (דְּבָרִים טז) לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח וְכוּ', כְּלוֹמַר בְּיָחִיד: אֲפִלּוּ חֲבוּרָה שֶׁל מֵאָה. רַבִּי יוֹסֵי קָאָמַר לַהּ, כְּלוֹמַר לֹא תַלְיָא מִלְּתָא אֶלָּא בַאֲכִילָה. יָחִיד וְיָכוֹל לֶאֱכֹל כַּזַּיִת, שׁוֹחֲטִין עָלָיו, מֵאָה וְאֵין כָּל אֶחָד מֵהֶם יְכוֹלִין לֶאֱכֹל כַּזַּיִת, אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: אֵין עוֹשִׂין חֲבוּרַת נָשִׁים וַעֲבָדִים. לִשְׁחֹט פֶּסַח, נָשִׁים וַעֲבָדִים בַּחֲבוּרָה אַחַת, מִשּׁוּם הֶרְגֵּל עֲבֵרָה. וְלֹא קְטַנִּים וַעֲבָדִים בַּחֲבוּרָה אַחַת, מִשּׁוּם פְּרִיצוּתָא דְּמִשְׁכַּב זָכוּר. אֲבָל נָשִׁים וַעֲבָדִים כָּל חֲדָא בְּאַנְפֵּי נַפְשַׁהּ עוֹשִׂין: