הֲרֵינִי נָזִיר וָאַתְּ וְאָמְרָה אָמֵן מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ. וְדַוְקָא כִּי אָמַר לָהּ בִּלְשׁוֹן שְׁאֵלָה, כְּלוֹמַר וָאָתְּ מַה תֹּאמְרִי, תֶהֱוִי נְזִירָה כָּמוֹנִי אִם לָאו, אָז יָכוֹל לְהָפֵר. אֲבָל אִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר וָאָתְּ, בְּנִחוּתָא, וְעָנְתָה אָמֵן, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר, שֶׁהֲרֵי קִיֵּם לָהּ:

וְהָיְתָה שׁוֹתָה יַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים. וְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ: הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. עַל שֶׁעָבְרָה קֹדֶם הֲפָרָה: תִּסְפֹּג מַכַּת מַרְדּוּת. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּמַכּוֹת מַרְדּוּת הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם, כְּפִי מַרְאֶה עֵינֵי הַדַּיָּן וּכְפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה. וְדַוְקָא בַּעֲבֵרָה שֶׁכְּבָר נֶעֶשְׂתָה, אֲבָל גַּבֵּי מִצְוֹת עֲשֵׂה כְּגוֹן עֲשֵׂה סֻכָּה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, טֹל לוּלָב וְאֵינוֹ נוֹטֵל, מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ: