הָא דְּבָעֵינָן שִׁעוּר הַיְנוּ לְחִיּוּב כָּרֵת אוֹ חַטָּאת, אֲבָל (א) אִסוּרָא אִכָּא בְּכָל שֶׁהוּא.
אָכַל אֳכָלִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לַאֲכִילָה, אוֹ שֶׁאָכַל אֲכִילָה גַּסָה, כְּגוֹן מִיָּד עַל אֲכִילָה שֶׁאָכַל (ב) עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עַד שֶׁקָּץ בִּמְזוֹנוֹ, (ג) פָּטוּר. הגה: וְאִם אָכַל מַאֲכָלִים מְבֻשָּׂמִים אוֹ מְתֻבָּלִים, עַל אֲכִילָתוֹ, חַיָּב, דְּרַוְחָא לְבַסּוּמֵי (ד) שְׁכִיחָא (כָּל בּוֹ). וְאָסוּר בְּיוֹם כִּפּוּר לִטְעֹם דָּבָר לְהַפְלִיט, אֲפִלּוּ עֲצֵי (ה) בְּשָׂמִים; וְעַיִּןִ לְעֵיל סִימָן תקס''ז (סָעִיף ג' בְּהַגָּ''ה).
באר היטב
(ב) עיה''כ. דאל''כ האיך משכחת לה אכילה גסה דעכ''פ חייב למה שאכל תחלה באיסור קודם שיבא לידי אכילה גסה: (ג) פטור. אבל לכתחלה אסור: (ד) שכיחא. ומיהו אם אכל עד שקץ במזונו אפי' אכל מאכל מבושם פטור ב''ח. ונראה לי דהכל לפי מה שמרגיש בנפשו. מ''א: (ה) בשמים. ופשוט דמותר להריח וטוב לעשות כן למלאות מנין מאה ברכות עיין של''ה מ''א. ועיין מ''א בסימן מ''ו סעיף קטן ח' מה שכתב שם. והבאר היטב אשר לפני כתב ושנו''ב טאב''ק אסור נ''ל עכ''ל. ובסימן תקנ''א ס''ק ל''ט כתבתי בשם הרבה פוסקים דמותר ע''ש:
אָכַל עָלֵי קָנִים, פָּטוּר; וְלוּלָבֵי גְּפָנִים שֶׁלִּבְלְבוּ קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, פָּטוּר, דְּעֵץ בְּעָלְמָא הֵם. וְאִם לִבְלְבוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיָּב.
באר היטב
(א) איסורא. מדאורייתא: