כָּס (פֵּרוּשׁ שֶׁכָּסַס וּפָצַע אוֹתָם בְּשִׁנָּיו) פִּלְפֵּל אוֹ זַנְגְּבִילָא, אִם הֵם יְבֵשִׁים, פָּטוּר, דְּלֹא חָזוּ לַאֲכִילָה; וְאִם הֵם רְטֻבִּים, חַיָּב.
הַשּׁוֹתֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מְלֹא לֻגְמָיו (פֵּרוּשׁ מְלֹא פִּיו), חַיָּב; וּמְשַׁעֲרִים בְּכָל אָדָם לְפִי מַה שֶּׁהוּא, הַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ; וְלֹא מְלֹא לֻגְמָיו מַמָּשׁ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּסַלְּקֶנּוּ לְצַד אֶחָד בְּפִיו וְיֵרָאֶה כִּמְלֹא לֻגְמָיו, וְהוּא פָּחוֹת מֵרְבִיעִית בְּאָדָם בֵּינוֹנִי; וְכָל הַמַּשְׁקִים מִצְטָרְפִים לְכַשִּׁעוּר. הגה: שָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לִשְׁתִיָּה, כְּגוֹן צִיר אוֹ מוֹרְיָס (ו) וְחֹמֶץ חַי, פָּטוּר; אֲבָל חֹמֶץ מָזוּג, חַיָּב (טוּר).
שָׁתָה מְעַט וְחָזַר וְשָׁתָה, אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת שְׁתִיָּה רִאשׁוֹנָה עַד סוֹף שְׁתִיָּה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי שְׁתִיַּת רְבִיעִית, מִצְטָרְפִין לְכַשִּׁעוּר; וְאִם לָאו, אֵין מִצְטָרְפִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשִּׁעוּר צֵרוּף הַשְּׁתִיּוֹת כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס, כְּמוֹ צֵרוּף אֲכִילוֹת. הגה: מֻתָּר (ז) לִגַּע בְּיוֹם כִּפּוּר בָּאֳכָלִין וּמַשְׁקִין וְלִתֵּן לִקְטַנִּים, וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁיֹּאכַל אוֹ יִשְׁתֶּה אִם יִגַּע (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן קמ''ז).
באר היטב
(ז) ליגע. ומהרי''ל אוסר. עיין ט''ז ומ''א:
באר היטב
(ו) וחומץ. אפי' הרבה מ''א. וט''ז העלה הא דפטור באין ראויין היינו כפי החיוב בראויין דהיינו באוכלין כשיעורן ובמשקין כשיעורן בזה פטור באין ראויין. אבל אם הרבה מאוד חייב אפילו באין ראויין מצד מעלת הריבוי כמו דאשכחין בי''ד סימן ק''ג לענין נטל''פ ע''ש. וכתב המגן אברהם הא דחומץ פטור דוקא כשמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ כמ''ש בי''ד סימן קכ''ג ס''ו: