חַטַּאת הָעוֹף. הֻכְשְׁרָה לִפָּסֵל. כְּלוֹמַר מִשֶׁנִּמְלְקָה נִתּוֹסְפָה בָּהּ קְדֻשָּׁה, שֶׁהִיא נִפְסֶלֶת אִם נָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם אוֹ מְחֻסַּר כִּפּוּרִים. וְדַוְקָא נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם, אֲבָל לֹא מִטַּמְּאָה לְטַמֵּא אֲחֵרִים, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁטְּבוּל יוֹם פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה כָּךְ הוּא פוֹסֵל אֶת הַקֹּדֶשׁ: הֻזָּה דָמָהּ חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל. דְּהַזָּאָה שֶׁל חַטַּאת הָעוֹף בִּמְקוֹם זְרִיקָה דִבְהֵמָה קָאֵי, דְּהַזָּאָה קֹבַעַת פִּגּוּל כְּשֶׁחָשַׁב בּוֹ קֹדֶם לָכֵן כְּמוֹ זְרִיקַת דָּם בִּבְהֵמָה, וְשׁוּב יֶשׁ בּוֹ אִסּוּר נוֹתָר וְטָמֵא: וְאֵין בָּהּ מְעִילָה. דְּכֵיוָן דְּהֻזָּה דָמָהּ יֶשׁ [בָּהּ] הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים:

מִצָּה דָמָהּ. מִצּוּי דְעוֹלַת הָעוֹף קָאֵי בִמְקוֹם זְרִיקַת הַבְּהֵמָה וְהַזָּאָה דְחַטַּאת הָעוֹף. דִּבְעוֹלַת הָעוֹף כְּתִיב וְנִמְצָה דָמוֹ: עַד שֶׁתֵּצֵא לְבֵית הַדָּשֶׁן. דְּכֵיוָן דְּכֻלָּהּ כָּלִיל וְלֵית בָּהּ שְׁעַת הֶתֵּר לְבַסּוֹף, לְעוֹלָם מוֹעֲלִין בָּהּ עַד שֶׁתִּשָּׂרֵף כֻּלָּהּ וְתִנָּטֵל מֵעֲפָרָהּ תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן, כְּדִכְתִיב (וַיִּקְרָא ו) וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ: