עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר יט) כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת. לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיָּמוּת: מְגֻיָּד. מְחֻתָּךְ. לְשׁוֹן גֹּדּוּ אִילָנָא (דָּנִיֵּאל ד): זוֹקֵק לַיִּבּוּם. כָּל זְמַן שֶׁהוּא גּוֹסֵס יְבִמְתּוֹ אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא: וּפוֹטֵר מִן הַיִּבּוּם. אִם מֵת וְהִנִּיחַ בֵּן גּוֹסֵס, אִשְׁתּוֹ פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם: וּמַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה. אֶת אִמּוֹ, אִם הִיא בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן: וּפוֹסֵל. אֶת אִמּוֹ מִן הַתְּרוּמָה, אִם בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל הִיא: וְכֵן בְּהֵמָה וְחַיָּה אֵין מְטַמְּאִין. טֻמְאַת נְבֵלוֹת, עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם: כִּזְנַב הַלְּטָאָה. כְּלוֹמַר לְמָה פִּרְכּוּס זֶה דוֹמֶה, לִזְנַב הַלְּטָאָה:

הָאֵבָרִים. צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, וּבְכָךְ הוּא נֶחֱשָׁב אֵבָר. וּמַיְרֵי בֵּין בְּאֵבָר שֶׁנִּתְלַשׁ מִן הַחַי בֵּין בְּאֵבָר מִן הַמֵּת: