ההלכה היומית
סימן שא
סעיף כח
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַכָּה בְּפִסַת רַגְלוֹ וְקוֹשֵׁר עָלֶיהָ מַטְבֵּעַ לְהָגֵן שֶׁלֹּא יִנָּגֵף בְּרַגְלוֹ, וְגַם הוּא (כה) מְרַפֵּא, מֻתָּר לָצֵאת בּוֹ.
סימן שא
סעיף כט
הַיּוֹצֵא בְּטַלִּית מְקֻפֶּלֶת עַל כְּתֵפָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁלְּאַחַר שֶׁנְּתָנָהּ עַל רֹאשׁוֹ מַגְבִּיהַּ שׁוּלֶיהָ עַל כְּתֵפָיו, חַיָּב חַטָּאת. אֲבָל אִם אֵינָהּ מְקֻפֶּלֶת עַל כְּתֵפָיו, אֶלָּא מְשֻׁלְשֶׁלֶת בְּרָחְבָּהּ לְמַטָּה מִכְּתֵפָיו, שָׁרֵי שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהוּא מִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וּמִתְכַּסֶה בּוֹ כְּתֵפוֹ וְגוּפוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְקַצֵּר קְצָת מִלְּמַטָּה, מֻתָּר. וְעַל פִּי זֶה מֻתָּר (כו) לְהִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ תַּחַת הַגְּלִימָא לַהֲבִיאוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת.
באר היטב
(כו) להתעטף. כתב כנה''ג נוהגים לכרוך הטלית כמין אזור ולחברו על בגדיו ולמאן דאוסר ב' חגורות אסור ע''ש:
סימן שא
סעיף ל
באר היטב
מרפא. משמע דאם אינו מרפא אלא שעושה כדי שלא ינגף אסור. מ''א.