הַמּוֹצֵא סֵפֶר תּוֹרָה בַּשָּׂדֶה, אִם אֵינוֹ שְׁעַת סַכָּנָה יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרוֹ וּמַחְשִׁיךְ עָלָיו לְשׁוֹן הָרַמְבָּ''ם: וּבְסַכָּנָה מַנִּיחוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְאִם הָיוּ גְּשָׁמִים יוֹרְדִים, מִתְעַטֵּף בְּעוֹר וְחוֹזֵר וּמְכַסֶה אוֹתוֹ, וְנִכְנָס בּוֹ.

הַבָּא לְהַצִּיל כֵּלָיו מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה לוֹבֵשׁ כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבֹּשׁ, וְעוֹטֵף כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטֹף, וּפוֹשֵׁט, וְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא.

מִי שֶׁנִּשְׁרוּ כֵּלָיו בְּמַיִם, הוֹלֵךְ בָּהֶם וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי סְחִיטָה. וְלֹא יִשְׁטְחֵם לְנַגְּבָם, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁכִּבְּסָן בְּשַׁבָּת. וַאֲפִלּוּ (לג) בְּחַדְרֵי חֲדָרִים, שֶׁאֵין שָׁם רוֹאִים, אָסוּר. וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא לְשָׁטְחָן בְּשַׁבָּת, אֲבָל אִם שָׁטַח מֵעֶרֶב שַׁבָּת כֵּלִים הַמְכֻבָּסִים, אֵינוֹ חַיָּב לְסַלְּקָן בְּשַׁבָּת.