לְהַכְרִיז בְּשַׁבָּת עַל (יז) קַרְקַע הַנִּמְכָּר, שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת עָלָיו יָבוֹא וְיַגִּיד וְא''ל יֹאבַד זְכוּתוֹ, אָסוּר. הגה: וְכֵן אָסוּר (יח) לְהַכְרִיז יַיִן בְּשַׁבָּת, דְּהָוֵי כְּמִקָּח וּמִמְכָּר (מַהֲרִי''ל).
מִי שֶׁשָּׁלְחוּ לוֹ שֶׁהוֹצִיאוּ בִּתּוֹ מִבֵּיתוֹ בְּשַׁבָּת לְהוֹצִיאָהּ מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל, (יט) מִצְוָה לָשׂוּם לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו לְהִשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלָתָהּ; וְיָצָא אֲפִלּוּ חוּץ לְשָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת וְאִי לָא בָּעֵי, כַּיְפִינָן לֵיהּ וְע''ל סי' שכ''ח סָעִיף י'.
באר היטב
(יט) מצוה. דתשאר מומרת לעולם ח''ו משא''כ בסי' שכ''ח ס''י בהג''ה שיעשה פעם א' באונס עבירה עט''ז ומ''א וע''ל סי' ש''ה ס''ק ה' מש''ש בשם נחלת שבעה. ובכנה''ג בשם הרמ''א מתיר לילך חוץ לתחום לנקום נקמת אביו וצ''ע דהא לא עדיף מצורך מצוה דאסור לילך חוץ לתחום מ''א. ובתשובת בית יעקב סי' קט''ו מתיר לברוח בשבת חוץ לתחום אם שר העיר רוצה לחבשו בבית הסוהר אם יש לחוש שמא ימות בתפיסה אפי' על עסקי ממון ואין חילוק בזה בין יחיד לרבים ע''ש:
וְדַבֵּר דָּבָר (יְשַׁעְיָה נח, יג): שֶׁלֹּא יְהֵא דִּבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חֹל; הִלְכָּךְ אָסוּר לוֹמַר: דָּבָר פְּלוֹנִי (א) אֶעֱשֶׂה לְמָחָר אוֹ סְחוֹרָה פְּלוֹנִית אֶקְנֶה לְמָחָר, וַאֲפִלּוּ בְּשִׂיחַת דְּבָרִים בְּטֵלִים אָסוּר לְהַרְבּוֹת. הגה: וּב''א שֶׁסִּפּוּר שְׁמוּעוֹת וְדִבְרֵי חִדּוּשִׁים הוּא עֹנֶג לָהֶם, מֻתָּר (ב) לְסַפְּרָם בְּשַׁבָּת כְּמוֹ בַּחֹל; אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְעַנֵּג, אָסוּר לְאָמְרָם כְּדֵי שֶׁיִּתְעַנֵּג בָּהֶם חֲבֵרוֹ (ת''ה סי' ס''א).
באר היטב
(א) אעשה. אפילו דבר מצוה ס''ח סי' רס''ו. אסור לעכב העכו''ם בשבת בשביל החוב אבל יוכל לומר בחול לשופט מדוע לא עכבת העכו''ם בשבת. אגודה. ובתשובת הב''ח סי' קמ''ו מתיר מי שיש לו חוב אצל האנס ובשבת נודע לו שהאנס ילך מן העיר ואפשר שלא ישוב עוד מותר לילך בשבת לקבול עליו אצל השר שיפרענו עיין שם. אסור לעכב נכסי ראובן ביד שמעון רשד''ם חו''מ סי' ק''ה: (ב) לספרם. ואסור לספר איזה דבר שמצער בו ס''ח סי' ק''י. והנשמר מלדבר כ''א בלשון הקודש בשבת תע''ב כי מחלליה נאמר על מי שמדבר ג''כ דברים בטלים בשבת עיין זוהר ובספר הכוונות. וקבלתי אדם המבקר לחבירו בשבת לא יאמר לו כדרך שאומר בחול כגון צפרא טבא אלא יאמר שבת שלום או שבת טוב לקיים זכור את יום השבת. של''ה:
באר היטב
(יז) קרקע. ה''ה להשכיר בית או לקנות. כנה''ג: (יח) להכריז. ובלבוש כתב דנוהגין להכריז אפי' בסכום מקח ואפשר דחשבינן ליה חפצי שמים לצורך קידוש ולפי מ''ש בס''ג אין זה היתר מ''א. וברש''ל פ''ה דביצה סי' ת' כתב דיכריז קודם ברכו ואם שכח עד אחר ברכו לא יזכיר סכום מקח ע''ש. ושאר משקין פשיטא דאסור. מ''א: