ההלכה היומית
יום שני עקב י"ח אב תשפ"ב
סימן ש"ח
סעיף א'

כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִים בְּשַׁבָּת חוּץ מִמֻּקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס, כְּגוֹן סַכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה אוֹ שֶׁל מִילָה, וְאִזְמֵל שֶׁל סַפָּרִים, וְסַכִּין שֶׁל סוֹפְרִים שֶׁמְּתַקְּנִים בָּהּ הַקּוֹלְמוּסִים, כֵּיוָן שֶׁמַּקְפִּידִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בָּהֶם תַּשְׁמִישׁ אַחֵר, אָסוּר (א) לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת וַאֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ אוֹ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ. הגה: וַאֲפִלּוּ תְּחוּבִים בְּנָדָן עִם שְׁאָר סַכִּינִים, אָסוּר לְטַלְטְלוֹ (מַהֲרִי''ל). וְהוּא הַדִּין לְקֻרְנָס שֶׁל בְּשָׂמִים שֶׁמַּקְפִּידִים עָלָיו שֶׁלֹּא יִתְלַכְלֵךְ. הגה: וְהוּא הַדִּין כֵּלִים הַמְיֻחָדִים לִסְחוֹרָה (ב) וּמַקְפִּיד עֲלֵיהֶם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַיְמוֹנִי פכ''ה וְהַמַּגִּיד פכ''ו).

באר היטב

(א) לטלטל. פי' אותו הסכין של סופרים אסור לטלטלו דה''א הואיל ותחוב עם שאר סכינים לא קפיד עליה קמ''ל דאסור אבל הנדן עם הסכינים שרי לטלטל דהא נעשה בסיס לאיסור ולהיתר עי' סוף סי' ש''י: (ב) ומקפיד. אבל אם אינו מקפיד עליו שרי עי' סי' ש''י ס''ב:

סימן ש"ח
סעיף ב'

כָּל כְּלִי, אֲפִלּוּ הוּא גָּדוֹל (ג) וְכָבֵד הַרְבֵּה, לֹא נִתְבַּטֵּל שֵׁם כְּלִי מִמֶּנּוּ לֹא מִפְּנֵי גָּדְלוֹ וְלֹא מִפְּנֵי כָּבְדוֹ.

באר היטב

(ג) וכבד. וה''ה אבן גדולה או קורה גדולה אם יש תורת כלי עליה מותר. רמב''ם:

סימן ש"ח
סעיף ג'

כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ (ד) לְאִסוּר, מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ, וְאִם (ה) נִשְׁתַּמֵּשׁ לְאִסּוּר בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּגוֹן נֵר שֶׁהֻדְלַק עַיֵּן לְעֵיל סי' רע''ט, בֵּין לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ כְּגוֹן קֻרְנָס שֶׁל זְהָבִים אוֹ נַפָּחִים לִפְצֹעַ בּוֹ אֱגוֹזִים, קַרְדֹּם לַחְתֹּךְ בּוֹ דְּבֵלָה; בֵּין לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמָּקוֹם שֶׁהַכְּלִי מֻנָּח שָׁם, וּמֻתָּר לוֹ לִטְּלוֹ מִשָּׁם וּלְהַנִּיחוֹ בְּאֵיזֶה מָקוֹם (ו) שֶׁיִּרְצֶה; אֲבָל מֵחַמָּה (ז) לְצֵל דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְטַלְטְלוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁיָּרֵא שֶׁיִּשָּׁבֵר אוֹ יִגָּנֵב שָׁם, אָסוּר. הגה: כָּל מֻקְצֶה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּטִלְטוּלוֹ, אֲבָל בִּנְגִיעָה בְּעָלְמָא שֶׁאֵינוֹ מְנַדְנְדוֹ, שָׁרֵי. וְלָכֵן מֻתָּר לִגֹּעַ בִּמְנוֹרָה שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁנֵּרוֹת דּוֹלְקוֹת עָלָיו, אוֹ בְּתַנּוּר שֶׁדּוֹלֵק בּוֹ אֵשׁ. וְכֵן מֻתָּר לִקַּח דְּבַר הֶתֵּר הַמֻּנָּח עַל דָּבָר מֻקְצֶה (מָרְדְּכַי פ' כָּל הַכֵּלִים וְרֵישׁ בֵּיצָה וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם חי''ג וְהַמַּגִּיד פכ''ה וְת''ה סי' ס''ז וְכָל בּוֹ סוֹף דִּינֵי שַׁבָּת). וְכֵן מֻתָּר לְטַלְטֵל דָּבָר מֻקְצֶה עַל יְדֵי נִפּוּחַ, דְּלָא הָוֵי טִלְטוּל אֶלָּא כִּלְאַחַר יָד, וְלֹא מִקְרֵי טִלְטוּל (תְּשׁוּבַת מהרי''ו סי' ר').

באר היטב

(ד) לאיסור. כלומר שמיוחדת לדבר שאסור לעשות בשבת: (ה) נשתמש. פי' שהיה מונח עליו דבר האסור דנעשה בסיס לדבר האסור אבל אם עשה מלאכה בקורנס פשיטא דמותר לטלטלו בשבת לצורך גופו ומקומו: (ו) שירצה. דכיון שהוא בידו רשאי לטלטלו יותר ונ''ל דאפי' שכח ונטלה בידו רשאי לטלטלו יותר מ''א. איתא בשבת דף קכ''ז שמותר לטלטל מוקצה ברגליו דרך הילוכו. מ''א: (ז) לצל. ואם חישב עליו לתשמיש מותר לטלטלו אפי' עיקר כוונתו מחמה לצל ירושלמי פ''ה דביצה:

יום שני עקב י"ח אב תשפ"ב

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן