גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים שֶׁהָיוּ מֻקְצִים, וּכְשֶׁהִגִּיעַ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּבָר נִתְיַבְּשׁוּ וְהֵם רְאוּיִים לַאֲכִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדְעוּ הַבְּעָלִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנִּתְיַבְּשׁוּ, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לָהֶם שֶׁבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּבָר הָיוּ יְבֵשִׁים, מֻתָּר.
גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים דְּחָזוּ וְלֹא חָזוּ, דְּאִיכָּא אִינְשֵׁי דְּאָכְלֵי לֵיהּ וְאִיכָּא דְּלָא אָכְלוּ לֵיהּ, אִי אַזְמְנֵיהּ, נָפַק לֵיהּ מִתּוֹרַת מֻקְצֶה; וְאִי לֹא, לֹא. אֲבָל אִם (ד) אֵינָם רְאוּיִים וְהִזְמִינָם, הַזְמָנָה לָאו מִלְּתָא הִיא.
כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ, אָסוּר לִתֵּן תַּחְתָּיו כְּלִי כְּדֵי שֶׁיִּפֹּל לְתוֹכוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאוֹסֵר הַכְּלִי בְּטִלְטוּל וְנִמְצָא מְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ; אֲבָל מֻתָּר לִכְפּוֹת עָלָיו כְּלִי, וּבִלְבַד (ה) שֶׁלֹּא יִגַּע בּוֹ.
באר היטב
(ה) שלא. אע''ג דמוקצה מותר בנגיעה כמ''ש סי' ש''ח סעיף מ''ב היינו שהנגיעה היא לצורך דבר המותר אבל הכא הנגיעה היא לצורך דבר המוקצה ב''י ת''ה. או י''ל דמ''ש כאן ובלבד שלא יגע בו. היינו בדבר שמנענע אותו כמ''ש סי' רס''ה ס''ג עיין שם ועיין סי' תקי''ג ס''א. במ''א:
באר היטב
(ד) אינם. כתב ב''י תמרים שנותנין עליהם מים בגיגית בע''ש ואינם ראוים ובשבת נעשים ראוים דמותרים בשבת: