כָּל אֹהֶל מְשֻׁפָּע, שֶׁאֵין בְּגַגּוֹ טֶפַח וְלֹא בְּפָחוֹת מִג' סָמוּךְ לְגַגּוֹ רֹחַב טֶפַח, הֲרֵי זֶה אֹהֶל עֲרַאי וְהָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת, (י) פָּטוּר.
מְשַׁמֶּרֶת שֶׁתּוֹלִין אוֹתָהּ לָתֵת בָּהּ שְׁמָרִים לְסַנְּנָן וּמוֹתְחִין פִּיהָ לְכָל צַד, חָשׁוּב עֲשִׂיַּת אֹהֶל וְאָסוּר (יא) לִנְטוֹתָהּ.
באר היטב
(יא) לנטותה. כי הוא אהל על חלל הכלי ועיין מ''א ועי' ס''ח ובכנה''ג וביד אהרן:
טַלִּית (יב) כְּפוּלָה שֶׁהָיוּ עָלָיו חוּטִין שֶׁהָיְתָה (יג) תְּלוּיָה בָּהֶם מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מֻתָּר (יד) לִנְטוֹתָהּ וּמֻתָּר לְפָרְקָהּ, וְכֵן (טו) הַפָּרֹכֶת.
באר היטב
(יב) כפולה. שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח ב''י ומ''מ ועס''ח אבל אי איכא בו טפח לא מהני חוטין. מ''א: (יג) תלויה בהם. פי' שתולה אותו על המוט מקופל: (יד) לנטותה. פי' שע''י החוטין מושך אותה והוי כמוסיף על אהל עראי: (טו) הפרוכת. פי' אף הפרוכת שרי אע''פ שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג מ''א. ומשמע דאם עשוי להתיר לא מהני חוטין עס''א. מ''א:
באר היטב
(י) פטור. אבל אסור ועיין סעיף י''א: