פּוֹרְסִין מַחְצֶלֶת עַל גַּבֵּי הַכַּוֶּרֶת, (מָקוֹם שֶׁמִּתְכַּנְּסִים בּוֹ הַדְּבוֹרִים לַעֲשׂוֹת דְּבַשׁ), וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן לָצוּד, וְגַם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ מֻכְרָח שֶׁיִּהְיוּ נִצּוֹדִים, כִּי הֵיכִי דְּלֹא לֶהֱוֵי פָּסִיק (ה) רֵישֵׁיהּ.
צְבִי שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ הַבַּיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו, חַיָּב; נָעֲלוּ שְׁנַיִם, פְּטוּרִים; אֵין אֶחָד יָכוֹל לִנְעֹל, וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם, (ו) חַיָּבִים. הגה: וְאִם הַפֶּתַח כְּבָר מְגֻפָּף, מֻתָּר לְנָעֳלָהּ בְּמַנְעוּל (רַ''ן פ' הָאוֹרֵג וְהַמַּגִּיד פ''י).
באר היטב
(ו) חייבים. ואם אחד אינו יכול והאחד יכול היכול חייב והשני הוי מסייע ואין בו ממש ופטור רמב''ם פ''א. מותר לפתוח הבית מפני הצבי או לפרקו ממצודתו ובלבד שלא יטלטלנו. מ''מ. נכנסה לו צפור תחת כנפיו יושב ומשמרה עד שתחשך גמרא ועיין מ''א:
באר היטב
(ה) רישיה. אע''ג דדבורים אין במינן ניצוד וכ''כ מהרש''א וב''ח וא''כ ליכא איסור דאורייתא אפ''ה אסור פסיק רישיה. ואם יש בו חור קטן אך אינו נראה שרי דלא הוי פסיק רישיה תוספות ביצה ועיין במהרש''א שם. הפורס מצודה ובשעת פריסתו נכנס חיה לתוכה חייב אבל אם נכנס אח''כ לתוכה פטור אבל אסור שאינו יודע אם יצוד אם לאו תוספות דף י''ז. ונ''ל דמה''ט אסור להעמיד בשבת המצודה לצוד בו עכברים. מ''א: