ההלכה היומית
יום שלישי וילך ב' תשרי תשפ"ג
סימן שט"ז
סעיף י'

כָּל חַיָּה וְרֶמֶשׂ שֶׁהֵם נוֹשְׁכִים וּמְמִיתִים וַדַּאי, נֶהֱרָגִים בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ אֵין רָצִין אַחֲרָיו; וּשְׁאָר מַזִּיקִין, כְּגוֹן: נָחָשׁ וְעַקְרָב מָקוֹם שֶׁאֵינָם מְמִיתִין, אִם רָצִין אַחֲרָיו, מֻתָּר לְהָרְגָם; וְאִם לָאו, אָסוּר. אֲבָל מֻתָּר לְדָרְסָם לְפִי תֻּמּוֹ, וַאֲפִלּוּ (טו) בְּמִתְכַּוֵּן אֶלָּא שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ מְכַוֵּן.

באר היטב

(טו) במתכוין. וכתב המ''א ונ''ל דדוקא בנחש ועקרב שעל פי הרוב הם ממיתין ולכן אף במקום שאין ממיתין מותר לדורסן מפני חשש סכנת נפשות אבל דבר שאין ממית לעולם פשיטא דאסור לדרסו להרמב''ם ואותן אנשים שהורגין השממית שקורין שפי''ן בל''א נ''ל דאיסור גמור הוא דהא אינה מזקת ואף דיש לחוש דיפול לתוך המאכל מ''מ מילתא דלא שכיח הוא ויוכל לכסות המאכלים וגם א' מאלף שהיא מסוכנת במאכל לכן יש למחות בידם עכ''ל:

סימן שט"ז
סעיף י"א

לֹא יְשַׁפְשֵׁף בְּרַגְלוֹ רֹק עַל גַּבֵּי (טז) קַרְקַע, מִשּׁוּם מַשְׁוֶה גּוּמוֹת, אֲבָל מֻתָּר לְדָרְסוֹ לְפִי תֻּמּוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לִמְרֹחַ וּלְהַשְׁווֹת גּוּמוֹת; וְאַף עַל גַּב דְּמִמֵּילָא מְמָרֵחַ הוּא, כִּי לֹא מְכַוֵּן שָׁרֵי, מִשּׁוּם (יז) מְאִיסוּתָא.

באר היטב

(טז) קרקע. משמע דע''ג רצפה שרי לדעת המתירין כיבוד במרוצף עיין סי' של''ז ס''ב וע''ג ספסל לכ''ע שרי מ''א וכתב מהרי''ל דמותר להעמיד רגליו עליו ובלבד שלא ישפשף וכ''כ הגמ''נ: (יז) מאיסותא. נ''ל דהאידנא דליכא דקפיד ברוק משום מאיסותא יזהר שלא ישפשף כשדורס עליו ואפשר שזהו כוונת מהרי''ל אבל ליחה היוצאת מן הפה או מן החוטם ודאי איכא משום מאיסותא ובבה''כ אפי' ברוק שרי עיין סי' צ' סי''ג. מ''א:

סימן שט"ז
סעיף י"ב

חַיָּה וְעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ מֻתָּר לְצוּדָן, וְהוּא שֶׁלֹּא יִמְרֹדוּ; אֲבָל אִם הֵם מוֹרְדִים, אָסוּר לְתָפְסָם אֲפִלּוּ בְּחָצֵר, אִם הֶחָצֵר גָּדוֹל שֶׁאִם לֹא גָּדְלוּ בֵּין בְּנֵי אָדָם הָיוּ צְרִיכִים מְצוּדָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאָסוּר לָצוּד חַיָּה וְעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ וְאִם (יח) צָדָן, פָּטוּר; (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי). אֲבָל פָּרָה וְסוּס, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר חַיָּה וְעוֹף שֶׁמָּרְדוּ, אִם צָדָן חַיָּב חַטָּאת, וְכֵן עִקָּר (הַמַּגִּיד פ''י). חָתוּל, דִּינָהּ כִּשְׁאָר חַיָּה וְאָסוּר לְתָפְשָׂה בְּשַׁבָּת. (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי ש''ג דַף ק''פ).

באר היטב

(יח) צדן. עיין בתשובת מ''ב סי' ס' דמסיק שס דאף אווזין ותרנגולים שעדיין לא הורגלו בבית כשאין באין מעצמן לכלובן לערב הצדן חייב חטאת ואם הורגלו ובאו לכלובן לערב אף שאר עופות פטור אבל אסור ואם יצאו מהבית ומתיירא שלא יאבדו אע''פ שאסור לצודן דוחין אותן כדי להכניסן להבית משום פסידא מ''מ לטלטל ולתפוס אותן אסור אבל עופות שלא הורגלו אסורין לדחותן עט''ז ומ''א. ובאגודה כתב אם תינוקות קטנים או עכו''ם צדין אותן להחזירן אין מוחין להם:

יום שלישי וילך ב' תשרי תשפ"ג

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן