א הַקּוֹשֵׁר קֶשֶׁר שֶׁל (א) קַיָּמָא, וְהוּא מַעֲשֵׂה אֻמָּן, חַיָּב, כְּגוֹן: קֶשֶׁר הַגַּמָּלִים וְקֶשֶׁר הַסַפָּנִים, וְקִשְׁרֵי רְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁקּוֹשְׁרִים הָרַצְעָנִים בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, אֲבָל הַקּוֹשֵׁר קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא וְאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן, פָּטוּר. הגה: וְיֵשׁ חוֹלְקִים וּסְבִירָא לְהוּ דְּכָל קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא, אֲפִלּוּ שֶׁל הֶדְיוֹט, חַיָּבִין עָלָיו (רַשִׁ''י וְהָרֹא''שׁ וְרַ' יְרוּחָם וְטוּר). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְהַתִּיר בְּאוֹתוֹ יוֹם עַצְמוֹ, מִקְרֵי שֶׁל קַיָּמָא (כָּל בּוֹ וְהגה''מ פ''י) וְיֵשׁ מְקִלִּין לוֹמַר דְּעַד שִׁבְעָה יָמִים (ב) לֹא מִקְרֵי שֶׁל קַיָּמָא (טוּר וּמָרְדְּכַי) וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שי''ד ס''י. וְקֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא וְאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן, מֻתָּר לְקָשְׁרוֹ לְכַתְּחִלָּה, הגה: וְכֵן לְעִנְיַן הַתָּרָתוֹ דִּינוֹ כְּמוֹ לְעִנְיַן קְשִׁירָתוֹ (טוּר), כֵּיצַד: נִפְסְקָה לוֹ רְצוּעָה וּקְשָׁרָהּ, נִפְסְקָה הַחֶבֶל וּקְשָׁרוֹ, אוֹ שֶׁקָּשַׁר חֶבֶל בִּדְלִי אוֹ שֶׁקָּשַׁר רֶסֶן בְּהֵמָה, הֲרֵי זֶה פָּטוּר וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַקְּשָׁרִים שֶׁהֵם מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט וְכָל אָדָם קוֹשֵׁר אוֹתָם לְקַיְּימָם. וְכָל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא, אִם קְשָׁרוֹ קֶשֶׁר אֻמָּן הֲרֵי זֶה אָסוּר; (ג) וּלְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁקּוֹשֵׁר לִמְדֹּד אֶחָד מִשִּׁעוּרֵי הַתּוֹרָה, מֻתָּר לִקְשֹׁר קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּיֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַתִּיר שׁוּם קֶשֶׁר שֶׁהוּא שְׁנֵי קְשָׁרִים זֶה עַל זֶה, דְּאֵין אָנוּ בְּקִיאִים אֵיזֶה מִקְרֵי קֶשֶׁר שֶׁל אֻמָּן דַּאֲפִלּוּ בְּשֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא אָסוּר לְקָשְׁרוֹ וְהוּא הַדִּין לְהַתִּירוֹ, וְכֵן נוֹהֲגִין (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי פֶּרֶק אֵלּוּ קְשָׁרִים); וּמִכָּל מָקוֹם נִרְאֶה דְּבִמְקוֹם צַעְרָא אֵין לָחוּשׁ וּמֻתָּר לְהַתִּירוֹ, דְּאֵינוֹ אֶלָּא אִסּוּר דְּרַבָּנָן וּבִמְקוֹם צַעַר לֹא גָּזְרוּ. וְהָא דְּבָעֵינָן ב' קְשָׁרִים זֶה עַל זֶה, הַיְנוּ כְּשֶׁקּוֹשֵׁר שְׁנֵי דְּבָרִים בְּיַחַד, אֲבָל אִם עָשָׂה קֶשֶׁר בְּרֹאשׁ אֶחָד שֶׁל חוּט אוֹ מְשִׁיחָה, דִּינוֹ כִּשְׁנֵי קְשָׁרִים (סְמַ''ג).
(ד) נִשְׁמְטוּ לוֹ רְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל אוֹ (ה) שֶׁנִּשְׁמַט רֹב הָרֶגֶל, מֻתָּר לְהַחֲזִיר הָרְצוּעוֹת לִמְקוֹמָם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא (ו) יִקְשֹׁר. הגה: וְדַוְקָא שֶׁיּוּכַל לְהַחֲזִירוֹ בְּלֹא (ז) טֹרַח, אֲבָל אִם צָרִיךְ טֹרַח לָזֶה, אָסוּר דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יִקְשֹׁר (תוס' וְהָרֹא''שׁ פ' בַּמֶּה טּוֹמְנִין).
באר היטב
(ד) נשמטה. אבל במנעל חדש אסור ליתן הרצועות בשבת דמתקן מנא וה''ה בסרבל או במכנסיים אבל אבנט שרי להכניס במכנסים דלא מבטל ליה התם ועשוי להכניס ולהוציא תדיר לא הוי מתקן מנא ב''י סוף סי' זה ע''ש וכתב המ''א וא''כ אסור להכניס משיחה לשם דמבטל ליה התם ט''ז בסוף סי' זה כתב לפי הנראה אפי' דעתו לבטלו שם אין איסור כיון שאין שם שום קשר לא באבנט ולא במכנסיים ע''י זה ע''ש: (ה) שנשמט. כתב הט''ז לא ידעתי פירושו ע''ש: (ו) יקשור. פירוש שלא יעשה קשר בראשו שלא ישמוט דהוי קשר של קיימא כמ''ש סס''א: (ז) טורח. הט''ז ומ''א כתבו דט''ס הוא בהג''ה זו ע''ש וכתב המ''א וא''כ ברצועות שלנו במנעלים ומכנסיים דרגילין לקשור בראשן אפי' בעתיקין אסור להכניסן עמ''ש סוף סי' זה:
מַתִּירִין בֵּית הַצַּוָּאר מִקֶּשֶׁר שֶׁקְּשָׁרוֹ כּוֹבֵס, שֶׁאֵינוֹ קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא; אֲבָל אֵין (ח) פּוֹתְחִין אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ, דִּמְתַקֵּן מָנָא הוּא. הגה: אֲפִלּוּ כְּבָר נִפְתַּח, רַק שֶׁחָזַר (ט) הָאֻמָּן וּקְשָׁרוֹ אוֹ תְּפָרוֹ בְּיַחַד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֻמָּנִים עוֹשִׂין, (ר' יְרוּחָם חי''ד); וְלָכֵן אָסוּר לְנַתֵּק אוֹ לַחְתֹּךְ זוּג שֶׁל מִנְעָלִים הַתְּפוּרִים יַחַד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֻמָּנִים עוֹשִׂין, אַף עַל גַּב דְּהַתְּפִירָה אֵינָהּ שֶׁל קַיָּמָא. דְּאֵין חִלּוּק בִּתְפִירָה בֵּין שֶׁל קַיָּמָא לְאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא (הגמ''ר פ' בַּמֶּה טּוֹמְנִין); וְיֵשׁ מַתִּירִין בִּתְפִירָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל קַיָּמָא, וְאֵין לְהַתִּיר בִּפְנֵי עַם הָאָרֶץ (בֵּית יוֹסֵף).
באר היטב
(ח) פותחין. והפותח חייב חטאת משום מכה בפטיש אבל משום קורע אינו חייב אא''כ עושה ע''מ לתפור ב''י ועיין כ''מ: (ט) האומן. ואינו יכול להתירו אא''כ (חתך) [חותך] החוטים אסור רי''ו וכתב היש''ש פ''ד דביצה סי' ט''ו אכן הכתונת שנתקשרו המשיחות ולא יכול להתירו שרי לכ''ע לנתקן שהרי אינה עשויה אלא להתירו בכל זמן שרוצה ואף זה לא יעשה בפני ע''ה אלא בצנעה עכ''ל וכ''כ הב''ח וכתב המ''א ומ''מ נ''ל דאם אינו רגיל להתיר הקשר של הכתונת אלא משבת לשבת אסור עס''א:
באר היטב
(א) קיימא. ופטור אבל אסור ואינו חייב אא''כ עשוי להתקיים לעולם או זמן ארוך עב''י ובט''ז: (ב) לא מקרי. ומותר לכתחלה ועיין ט''ז שאין דעתו כן: (ג) ולצורך מצוה. אפי' הוא מעשה אומן שרי אם א''א בענין אחר. מ''א: