קוֹשְׁרִין (י) דְּלִי בְּמִשְׁחָה אוֹ בְּאַבְנֵט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אֲבָל לֹא (יא) בְּחֶבֶל, וְהָנֵי מִילֵי בִּדְלַיִם הַקְּבוּעִים בַּבּוֹר, אֲבָל דְּלַיִם שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָם קְבוּעִים בַּבּוֹר אֵינוֹ קֶשֶׁר שֶׁל (יב) קַיָּמָא.
עֲנִיבָה מֻתָּר, דְּלָאו קֶשֶׁר הוּא. הגה: וַאֲפִלּוּ אִם עוֹשֶׂה (יג) קֶשֶׁר אֶחָד לְמַטָּה, נוֹהֲגִין בּוֹ הֶתֵּר (אָגוּר).
באר היטב
(יג) קשר. וכתבו האחרונים הא דנוהגין היתר בקשר א' למטה היינו דוקא כשעשוי להתיר בו ביום דאינו מעשה אומן אבל אם היא לקיימא או באין עשוי להתיר ביומו כגון בלולב וכיוצא בו אסור לעשות קשר למטה אלא עניבה ורשאי לעשות ב' עניבות זה ע''ג זה ולא קשר כלל וכן יש לנהוג:
קוֹשְׁרִים חֶבֶל בִּפְנֵי הַפָּרָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵּצֵא, אֲפִלּוּ בְּב' (יד) רָאשֵׁי הַפֶּתַח, וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יַתִּיר רֹאשׁ הָאֶחָד וְיוֹצִיאֶנָּה דֶּרֶךְ שָׁם וְיַנִּיחַ רֹאשׁ הַשֵּׁנִי קָשׁוּר.
באר היטב
(יד) ראשי. וה''ה ב' חבלים זו למעלה מזו לא אמרינן דמבטל לאחד אבל אם מבטל ראש א' אפי' בחבל א' אסור מ''א ונוהגין לחתוך בשבת אגד גדיים ועופות המקולסים וחוטי תפירתן משום דפסיקת תלוש אינו אסור אא''כ מתקנו למדה או לעשות כלי ואפי' שבות דרבנן ליכא אלא היתר גמור הוא עכ''ל ש''ל ועיין סי' שי''ד ס''ט כל קשר שפעמים נמלך ומבטלו לעולם אע''פ שתחלת עשיתו לא היתה ע''מ להניח שם אסור הלכך אסור לקשור רצועות המכנסיים שלפעמים נמלך ומבטלו שם לעולם עד שיהיה בלוי. ב''י כל בו ועמ''ש ס''ק ד' וס''ק ז'. כתב הרמב''ם הפותל חבלים מכל מין שיהיה חייב משום קושר ושיעורו כדי שיעמוד החבל בפתילתו בלא קשירה שנמצאת מלאכתו מתקיימת וכן המפריד הפתיל חייב משום מתיר והוא שלא יתכוין לקלקל בלבד ושיעורו כשיעור הפותל ועיין ב''י ועמ''ש סוף סי' ש''ג:
באר היטב
(י) דלי. מיירי שאינו מעשה אומן. מ''א: (יא) בחבל. דמבטל ליה התם והוי קשר של קיימא ואפי' חבל גרדי גזרינן אטו חבל דעלמא. (ובס' אליהו רבא מתיר בחבל גרדי ולא גזרינן וכ''פ סה''ת): (יב) קיימא. שאין עשוי לעמוד שם זמן מרובה עס''א: