הַצָּד צִפּוֹר דְּרוֹר לְמִגְדָּל שֶׁהוּא נִצּוֹד בּוֹ, וּשְׁאָר צִפֳּרִים, וּצְבִי, לְבַיִת אוֹ לְבִיבָר שֶׁהֵם (א) נִצּוֹדִים בּוֹ, חַיָּב; וְאִם אֵינוֹ נִצּוֹד בּוֹ, פָּטוּר אֲבָל אָסוּר.
צָד צְבִי יָשֵׁן אוֹ סוּמָא, חַיָּב; חִגֵּר אוֹ חוֹלֶה אוֹ זָקֵן, פָּטוּר. הגה: הַמְשַׁסֶּה כֶּלֶב אַחַר (ב) חַיָּה בְּשַׁבָּת, הָוֵי צֵידָה (כ''ב); וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף בְּחֹל אָסוּר לָצוּד בִּכְלָבִים, מִשּׁוּם (ג) מוֹשַׁב לֵצִים (תְּהִלִּים א, א) (אוֹר זָרוּעַ גמ' ע''א דַף י''ח).
באר היטב
(ב) אחר חיה. כ''כ הכלבו. וז''ל הרמב''ם המשלח כלבים שיצודו צבאים וברח הצבי מפני הכלב והיה הוא רודף אחר הצבי או שעמד בפניו ומבהילו עד שהגיעו הכלב ותפסו חייב וה''ה בעופות עכ''ל משמע דאם לא עושה בעצמו מעשה פטור והכל בו לאיסורא בעלמא קאמר מ''א (ובס' אליהו רבה הוכיח דהוי איסור דאורייתא. וכתב בתשוב' רי''ט סי' רמ''ה ראה צבי ואמר לו תא ניא תא ניא ולא עשה בו מעשה ולא הכניסו למקום המשתמר וישב שם עד הערב אין כאן בית מיחוש כיון שלא נגע בו): (ג) מושב. ואינו זוכה לשמחת לויתן ד''מ א''ז וכ''כ במ''ר פ' שמיני:
כָּל שֶׁבְּמִינוֹ נִצּוֹד, חַיָּב עָלָיו; אֵין בְּמִינוֹ נִצּוֹד, פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. הִלְכָּךְ, זְבוּבִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּמִינָן נִצּוֹד, אָסוּר לְצוּדָן. הגה: וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִסְגֹּר תֵּבָה קְטַנָּה, אוֹ לִסְתֹּם כֵּלִים שֶׁזְּבוּבִים בּוֹ בְּשַׁבָּת, דְּהָוֵי פָּסִיק רֵישֵׁיהּ שֶׁיִּצּוֹדוּ שָׁם (בה''ת וּמָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק כִּירָה וְאָגוּר). וְיֵשׁ מְקִלִּין בְּמָקוֹם שֶׁאִם יִפְתַּח הַכְּלִי לִטְּלָם מִשָּׁם, (ד) יִבְרְחוּ (טוּר).
באר היטב
(ד) יברחו. והב''ח פסק להחמיר וכן עיקר מ''א. וט''ז העלה הא דיש להקל דוקא בספק אם יש שם זבובים וא''צ לדקדק אחר זה ויכול להסגיר התיבה בלי בדיקה אם יש שם זבובים וכ''ש אם יפריח פעם א' ולא חיישינן שמא נשארו עוד אבל אם רואה בודאי שיש שם זבובין יפריח מה שנראה בעיניו ואין חשש יותר עכ''ל ע''ש:
באר היטב
(א) ניצודים. לאפוקי בית גדול שאין יכולין לתפשו וכן אם החלונות פתוחים אין צפור ניצוד בו ט''ז. והשולה דגים מן הים לתוך ספל של מים הוי צידה והצד ארי אינו חייב עד שיכניסנו לכיפה שלו שהוא נאסר בה. מ''א: