אֵין (ט) שׁוֹרִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין (פי' הֶעָרוּךְ ויצ''ה בְּלַעַ''ז), דְּהַיְנוּ שֶׁמֵּצִיף מַיִם עֲלֵיהֶם בִּכְלִי כְּדֵי לְהָסִיר הַפְּסֹלֶת, וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן בַּיָּד כְּדֵי לְהָסִיר הַפְּסֹלֶת דַּהֲוָה לֵיהּ כְּבוֹרֵר, אֲבָל נוֹתְנָן בִּכְבָרָה אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹפֵל הַפְּסֹלֶת דֶּרֶךְ נִקְבֵי הַכְּבָרָה.

מְשַׁמֶּרֶת, אֲפִלּוּ תְּלוּיָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אָסוּר לִתֵּן בָּהּ שְׁמָרִים. אֲבָל אִם נָתַן בָּהּ שְׁמָרִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מֻתָּר לִתֵּן עֲלֵיהֶם מַיִם כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ צְלוּלִים לָזוּב.

יַיִן אוֹ מַיִם שֶׁהֵם צְלוּלִים, מֻתָּר לְסַנְּנָן בִּמְשַׁמֶּרֶת. הגה: וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ (י) קִסְמִין דַּקִּין, הוֹאִיל וּרְאוּיִין לִשְׁתּוֹת בְּלָאו הָכֵי (סְמַ''ג). אֲבָל בְּסוּדָר, מַיִם אָסוּר מִשּׁוּם (יא) לִבּוּן, וְיַיִן וּשְׁאָר מַשְׁקִין, מֻתָּר. וְאִם הֵם (יב) עֲכוּרִים, בֵּין מַיִם בֵּין יַיִן, אָסוּר לְסַנְּנָם. וּלְהָרַמְבָּ''ם, בִּמְשַׁמֶּרֶת אָסוּר וַאֲפִלּוּ מַיִם וְיַיִן צְלוּלִים; וַאֲפִלּוּ בְּסוּדָרִים לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא בִּצְלוּלִין אֲבָל (יג) לֹא בַּעֲכוּרִים. וְיַיִן (יד) מִגִּתּוֹ, כָּל זְמַן שֶׁהוּא תּוֹסֵס (פי' שֶׁנִּרְאֶה כְּרוֹתֵחַ), טוֹרֵף חָבִית בִּשְׁמָרֶיהָ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסוּדָר.