(ז) העור. י''א דחובל חייב משום מפרק שהוא תולדה דדש ואע''ג דאין דישה אלא בגדולי קרקע בהמה מקרי גדולי קרקע ואינו חייב עד שיצא דם כגרוגרת ממקום למקום וי''א משום צובע וי''א מפני נטילת נשמה שבאותו מקום ולזה הסכימו רוב המפרשים ובחובל באדם או בבהמת חבירו דרך נקמה הרמב''ם מחייב שעושה נחת רוח ליצרו והראב''ד פוטר ע''ש ועיין במ''א סימן רע''ח מש''ש וה''ה בקורע פליגי ונ''ל דחובל לרפואה חייב לכ''ע עיין סי' שכ''ח ס''א: (ח) שרצים. כיון שעורן רך במהרה נצרר הדם אע''פ שאין שם חבורה: (ט) פטור. דהוי מלאכה שא''צ לגופה. העלה דג מן הספל של מים והניחו עד שיבש כסלע בין סנפיריו חייב משום נטילת נשמה דשוב אינו יכול לחיות רמב''ם גמ'. וא''כ צריך לזהר שלא יצוה לעכו''ם ליטול דג מן החבית של מים אע''פ שירא שימות. מ''א:

(י) פרעוש. היינו השחורה הקופצת ופרה ורבה דילפינן ממשכן. אלים מאדמים מה אלים פרים ורבים אף כל שפרה ורבה לכך חייבים על הריגת הפרעוש אבל כינה הלבנה אינה פרה ורבה אלא באה מזיעת האדם אין חייבים על הריגתה אלא אסור מחמת גזירה שמא יהרוג פרעוש ועי' בתשו' חות יאיר סי' קס''ד: (יא) אסור לצודו. אבל אין חייב על צידה כיון דהוי דבר שאין במינו ניצוד: (יב) ועוקצו. משמע דאם הוא על בשרו ואינו עוקצו או שהוא על חלוקו מבפנים אסור לצודו אבל י''א דמותר ליטלו מעל בגדיו מבפנים מ''א. וט''ז כתב לענין הלכה כל שאפשר לו להפילו לארץ בלי נטילה ביד בקלות יש לעשות כן אם היא על חלוקו מבפנים אבל אם הוא לבוש בבתי שוקיים וקשה לו להפיל הפרעוש אם לא יטלנו ביד תחלה הסומך על המקילין לא הפסיד וכן אנו רואים מרוב העולם שעושים כן עכ''ל ע''ש: (יג) להרגו. וההורגו חייב ובתשובת חות יאיר סי' קס''ד אוסר לזורקו במים ע''ש: (יד) לא יהרגם. כיון שמצויין שם פרעושים גזרינן שמא יהרוג ג''כ פרעושים ומ''מ נ''ל דמותר לזרקן במים מ''א. לא יקח אדם הכנים מעורות שועלים וכדומה משום שהוא מנתק מן הצמר ס''ח סי' רס''ח ועיין סי' ש''מ ס''ב מש''ש. בלילה שאינו יודע אם כנה או פרעוש אל ימיתנה ס''ח שם. התולעים שגדלים בפירות במחובר אסור להרוג דמקרי שרץ גמור. מ''א: