אֳכָלֵי בְּהֵמָה, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי; וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לִקְטֹם, אֲפִלּוּ בְּסַכִּין, קַשׁ אוֹ תֶּבֶן וְלַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו; אֲבָל קֵיסָם שֶׁאֵינוֹ אֹכֶל בְּהֵמָה, אֲפִלּוּ לִטְּלוֹ כְּדֵי לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו, (ד) אָסוּר.
מֻתָּר לְטַלְטֵל עֲצֵי בְּשָׂמִים לְהָרִיחַ בָּהֶם וּלְהָנִיף בָּהֶם לְחוֹלֶה; (ה) וּמוֹלְלוֹ לְהָרִיחַ בּוֹ, אֶחָד קָשִׁים וְאֶחָד רַכִּים.
באר היטב
(ה) ומוללו. צ''ל וקוטמו ומוללו להריח וכו'. בשכנה''ג חוכך להחמיר דוקא קוטם מעט כדי שיריח מותר אבל אם משבר חתיכה ממנו כדי ליתנו לאחר אסור ע''ש. וכתב היש''ש פ''ד דהך קוטמו אינו מותר אלא ביד אבל לא בסכין ולא הותר בסכין רק באוכלי בהמה ע''ש. והט''ז בסי' תקי''ט ס''ד חולק על היש''ש בזה ומתיר אפי' בסכין ע''ש והמג''א בסי' תקי''א העלה דדוקא להוסיף ריח שרי אבל אסור להוליד ריח ע''ש:
באר היטב
(ד) אסור. ואם קטמו חייב רמב''ם פי''א. ועיין מ''א: