ההלכה היומית
יום שבת קודש וירא י"ח חשון תשפ"ג
סימן שכ"ו
סעיף ז'
הָרוֹחֵץ בַּנָּהָר, צָרִיךְ שֶׁיְּנַגֵּב גּוּפוֹ יָפֶה כְּשֶׁעוֹלֶה מֵהַנָּהָר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ הַמַּיִם עָלָיו וִיטַלְטְלֵם ד' אַמּוֹת בְּכַרְמְלִית, לְפִי שֶׁהָעוֹלֶה מִן הָרְחִיצָה יֵשׁ רִבּוּי מַיִם עַל גּוּפוֹ; אֲבָל הַהוֹלֵךְ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמָטָר סוֹחֵף עַל רֹאשׁוֹ וְעַל לְבוּשׁוֹ, לֹא הִקְפִּידוּ בּוֹ.
סימן שכ"ו
סעיף ח'
אָדָם מֻתָּר לִטְבֹּל (ה) מִטֻּמְאָתוֹ בְּשַׁבָּת.
סימן שכ"ו
סעיף ט'
מֻתָּר לִרְחֹץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָם (ו) מַשִּׁירִים שֵׂעָר מְעֹרָבִים עִם דְּבָרִים הַמַּשִּׁירִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה הָרֹב מִדָּבָר הַמַּשִּׁיר.
באר היטב
(ו) המשיר. ודאי כ''כ הרמב''ם:
באר היטב
(ה) מטומאתו. ביו''ד סי' קצ''ז דאשה אסורה לטבול בליל שבת אם היתה יכולה לטבול קודם לכן וב''י בי''ד סי' קנ''ט אוסר לטבול בשבת משום סחיטת שער ועכשיו נתפשט המנהג להתיר בכל ענין. ומותר לטבול לקריו כיון דמדרבנן הוא. ומומר שרי לטבול בשבת כיון דאינו מדאורייתא. מ''א ע''ש: