מֻתָּר לִרְחֹץ יָדָיו (ז) בְּמוּרְסָן. הגה: דְּגִבּוּל כִּלְאַחַר יָד, שָׁרֵי; וְאָסוּר לִרְחֹץ יָדָיו בְּמֶלַח (אֲגֻדָּה) (אָגוּר), וְכָל שֶׁכֵּן בְּבוֹרִית שֶׁקּוֹרִין זיי''ף בל''א (בִּנְיָמִין זְאֵב סִימָן רע''ח), אוֹ בִּשְׁאָר חָלָב (ח) שֶׁנִּמּוֹחַ עַל יָדָיו וְהָוֵי נוֹלָד (פֶּרֶק בַּמָּה אִשָּׁה וּסְמַ''ג וְהגה''מ פכ''א וְטוּר סי' שכ''ח).
מֶרְחָץ שֶׁסָתְמוּ נְקָבָיו מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת (ט) רוֹחֵץ בּוֹ מִיָּד; אֲבָל אִם לֹא סָתְמוּ נְקָבָיו אַף עַל פִּי שֶׁמֵּאֵלָיו הוּחַם בְּשַׁבָּת, צָרִיךְ לְהַמְתִּין לָעֶרֶב בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ לְפִי שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְחַתֶּה בְּגֶחָלִים.
באר היטב
(ט) רוחץ. שהרי לא נתחמם בשבת ובתי חורף שמחממין מתחתיהן ועל הנקבים יש סתימה קערות ברזל או אבן נוהגים היתר לפותחו. אגודה מ''א ע''ש:
אָסוּר לִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ, אֲפִלּוּ לְהַזִּיעַ וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לַעֲבֹר בַּמֶּרְחָץ בְּמָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לְהַזִּיעַ, אָסוּר (רַשִׁ''י וְטוּר).
באר היטב
(ז) במורסן. משמע דלהאוסרין בסי' שכ''ד ס''ג ה''נ אסור ואפשר דהכא כ''ע מודו דשרי כיון שאינו נותן מים עליהם אלא שלוקח אותם בידים הרטובות. מ''א: (ח) שנימח. בש''ג כתב דיש מתירין דדוקא ברד ושלג שעומדין למשקין אסור ע''ש שהאריך ועיין בתשובת גנת ורדים חא''ח כלל ג' סי' י''ד שצדד ג''כ להתיר וכתב דאין למחות ביד העושים כן ע''ש: