יוֹלֶדֶת הִיא כְּחוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה, (א) וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ הַשַּׁבָּת לְכָל מַה שֶּׁצְּרִיכָה; קוֹרְאִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמְיַלְּדִין אוֹתָהּ, (ב) וּמַדְלִיקִין לָהּ נֵר אֲפִלּוּ הִיא סוּמָא; וּמִכָּל מָקוֹם בְּכָל מַה שֶּׁיְּכוֹלִין לְשַׁנּוֹת מְשַׁנִּין, כְּגוֹן אִם צְרִיכִים לְהָבִיא לָהּ כְּלִי מְבִיאָה לָהּ חֲבֶרְתָּהּ (ג) תָּלוּי בִּשְׂעָרָהּ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
(ד) עַכּוּ''ם אֵין מְיַלְּדִין אוֹתָהּ (ה) בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ חִלּוּל שַׁבָּת.
באר היטב
(ד) עכו''ם. אפילו ישמעאלים שאינן עע''א מיהו קראי''ם מותר כיון דמנטרי שבת כנה''ג מ''א. אבל בגנת ורדים חא''ח כלל ג' סי' א' כתב דאין הוראה זו נכונה ע''ש באורך: (ה) שבת. דליכא איבה דיכלי לומר דמי שאינו משמר שבת אין מחללין עליו גמרא משמע דאי איכא למיחש לאיבה שרי אם אין חילול שבת. מ''א:
נִקְרֵאת יוֹלֶדֶת, לְחַלֵּל עָלֶיהָ שַׁבָּת, מִשֶּׁתֵּשֵׁב עַל הַמַּשְׁבֵּר, אוֹ מִשָּׁעָה שֶׁהַדָּם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד, אוֹ מִשָּׁעָה שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ נוֹשְׂאוֹת אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁאֵין בָּהּ כֹּחַ לַהֲלֹךְ, כֵּיוָן שֶׁנִּרְאֶה (ו) אֶחָד מֵאֵלּוּ מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת.
באר היטב
(ו) א' מאלו. נ''ל שזהו לענין הדברים אשר אפשר לעשות כאן בלי עיכוב ע''כ אין מחללין שבת בזה כ''א אחר שיהיה א' מאלו אבל לענין קריאת חכמה לא שייכי שיעורים הללו דהם קרובים ללידה יותר משיעור ביאת החכמה אלא משעה שמרגשת קצת אפי' בספק מותר בקריאתה. ט''ז:
באר היטב
(א) ומחללין. ולכן כשתגיע לחדש ט' תזמין הכל מע''ש שלא יחללו שבת ס''ח סי' (תתכ''ח) [תתנ''ה]: (ב) ומדליקין. וכתבו התוס' דהכא א''צ מומחה כמו שצריך בחולה ביו''כ דהכא יותר יכולה היולדת להסתכן על ידי פחד שתתפחד שמא אין עושין יפה מה שהיא צריכה ממה שיסתכן החולה מרעב: (ג) תלוי. ואם צריכה לשמן תביא בכלי תלויה בשערה דמוטב לעשות הוצאה ע''י שינוי מבלי איסור אחר מלהוסיף איסור סחיטה. ב''י: