כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין (יא) הָאִדָּנָא מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה וְקוֹרִין בָּהֶם, אֲפִלּוּ כְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן וַאֲפִלּוּ כְּתוּבִים בְּסַם וּבְסִקְרָא (פי' מִינֵי צִבְעוֹנִים) וּבְכָל דָּבָר. וְכֵן מַטְבֵּעַ בְּרָכוֹת שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים, מַצִּילִין אוֹתָם מִן הַדְּלֵקָה וּמִכָּל מְקוֹם הַתֻּרְפָּה פֵּרוּשׁ מָקוֹם מְגֻלֶּה וְהֶפְקֵר; וְכֵן תַּרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִי, כְּגוֹן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְכִדְנָא תִּמְרוֹן לְהוֹן, וְעִבְרִי שֶׁכְּתָבוֹ תַּרְגּוּם אוֹ בְּלָשׁוֹן אַחֵר שֶׁאוֹתוֹ הָעָם (יב) בְּקִיאִים בּוֹ; וְכֵן סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְלַקֵּט פ''ה אוֹתִיּוֹת מִתּוֹךְ תֵּבוֹת שְׁלֵמוֹת אוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַזְכָּרָה, מַצִּילִין אוֹתָהּ.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר, הוֹאִיל וְאֵין בָּהּ אַזְכָּרוֹת, אִם אֵינָהּ כְּתוּבָה כְּמִשְׁפָּטָהּ (יג) אַשּׁוּרִית עַל הָעוֹר וּבִדְיוֹ, אֵין בָּהּ קְדֻשָּׁה לְהַצִּילָהּ מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה.
באר היטב
(יג) אשורית. וכתב המ''א וצ''ע דהא האידנא ניתר לכתוב וקורין בהם אפי' כתובים בכל לשון ובסם ובסיקרא כמ''ש סי''ב אע''פ שמדינא פסולים לכתוב בהם וא''כ ה''ה מגילה וכל היכא דניתן לקרות בהם פשיטא דמצילין ואע''ג דאינה ראויה לקרות בה בציבור מ''מ מותרים ללמוד ממנה דהא ס''ת נמי פסול לקרות בה בציבור אא''כ כתובה אשורית על הספר ובדיו ואעפ''כ מצילין אותה אם כתובה בכל הענין כיון שמותר ללמוד ממנו ולכן נ''ל דמצילין המגילה אפי' כתובה בכל לשון ובנייר משום דניתן לקרות בהם משום עת לעשות לה' שאין כל אדם יכול לכתוב אשורית וגם אינו מבין לשון הקודש וגם אינו סיפק בידו לקנות קלף אבל בסם ובסיקרא לא ניתן לכתוב אפי' בזמן הזה משום דבקל יכול לקנות דיו כמו סם וסיקרא ולכן בשאר ספרים אע''פ שנכתבו שלא כדין ולא ניתנו לקרות בהן מצילין אותן מפני אזכרות שבהן אבל במגילה אסור להציל אם כתובה בסם ובסיקרא כיון שאסור לקרות בהן ומ''ש בסי' ב' וקורין בהן אפי' כתובים וכו' בסם ובסיקרא פי' היכי דכתיבי בכל לשון ובסם ובסיקרא אבל היכי דכתיבי בלה''ק בסם ובסיקרא אין קורין בהם אעפ''כ מצילין אותן מפני הדליקה וכל זה בכ''ד ספרים אבל שאר ספרים פשיטא דנכתבים אפי' בסם ובסיקרא עכ''ל המ''א ע''ש:
הַקְּמֵעִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם פְּסוּקִים, אֵין מַצִּילִים אוֹתָם מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה; (יד) וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּצִּילִים.
באר היטב
(יד) וי''א. והב''ח ורש''ל פסקו כסברא ראשונה:
באר היטב
(יא) האידנא. פי' דבזמן חכמי התלמוד היה אסור לכתוב ספרים אלא בלשון הקודש או יוני אבל האידנא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך התירו לכתוב בכל לשון. תורה שבכתב קודמת להציל לתורה שבע''פ. ס''ח תתס''א: (יב) בקיאים. אבל אם העם אין מבינין אותו הלשון אסור לכתבו ולהצילו ועיין מ''א: