אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּצְדָדֵי הָאִילָן, אֲבָל בְּצִדֵּי צְדָדִין מֻתָּר. לְפִיכָךְ אָסוּר לִסְמֹךְ הַסֻלָּם לְצִדֵּי הָאִילָן דְּכִי סָלִיק בֵּיהּ מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּצְּדָדִין, אֲבָל אִם יֵשׁ יָתֵד תְּקוֹעָה בְּצִדֵּי הָאִילָן מֻתָּר לִסְמֹךְ סֻלָּם עָלָיו, דַּהֲוָה לָהּ יָתֵד צְדָדִין, וְסֻלָּם צִדֵּי צְדָדִין. וְאִם נָעַץ בּוֹ יָתֵד וְתוֹלֶה בּוֹ כַּלְכָּלָה, הַיָּתֵד נִקְרָא צְדָדִין (יג) וְהַכַּלְכָּלָה כְּצִדֵּי צְדָדִין. הגה: וּמֻתָּר לִגֹּעַ בָּאִילָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְנִידֶנּוּ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אָרְחוֹת חַיִּים). בּוֹר עָמֹק, אֲפִלּוּ מֵאָה אַמּוֹת, מֻתָּר לִירֵד וְלַעֲלוֹת וּמְטַפֵּס וְיוֹרֵד וּמְטַפֵּס וְעוֹלֶה וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יַעֲקֹר קַרְקַע בִּירִידָתוֹ וַעֲלִיָּתוֹ (טוּר).
דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן, מֻתָּר, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא פָּסִיק רֵישֵׁיהּ. הִלְכָּךְ גּוֹרֵר אָדָם מִטָּה, כִּסֵא וְסַפְסָל, בֵּין (א) גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת חָרִיץ. וּמֻתָּר לְרַבֵּץ הַבַּיִת, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהַשְׁווֹת גּוּמוֹת אֶלָּא שֶׁלֹּא יַעֲלֶה הָאָבָק.
באר היטב
(א) גדולים. אבל גדולים מאוד אסור לגרור דהוי פסיק רישיה דעושה חריץ. ואסור אפי' בקרקע של שיש. ב''י מ''א ע''ש:
אָסוּר לְכַבֵּד הַבַּיִת, אֶלָּא אִם כֵּן הַקַּרְקַע מְרֻצָּף. וְיֵשׁ מַתִּירִין אֲפִלּוּ אֵינוֹ (ב) מְרֻצָּף. הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין אֲפִלּוּ בִּמְרֻצָּף (טוּר בְּשֵׁם ר''י, וּמָרְדְּכַי רֵישׁ פֶּרֶק כָּל הַכֵּלִים, וְרַ' יְרוּחָם חי''ג וּסְמַ''ג וְסֵפֶר הַתְּרוּמָה), וְכֵן נוֹהֲגִין וְאֵין לְשַׁנּוֹת. מִיהוּ, (ג) עַל יְדֵי עַכּוּ''ם מֻתָּר (רַבֵּנוּ יְרוּחָם חי''ג), וְכֵן עַל יְדֵי בֶּגֶד אוֹ מַטְלִית אוֹ כְּנַף אַוָּז הַקַּלִּים וְאֵינוֹ מַשְׁוֶה גּוּמוֹת (אָגוּר). וְאָסוּר לְכַבֵּד הַבְּגָדִים עַל יְדֵי מְכַבְּדוֹת הָעֲשׂוּיִים מִקֵּסָמִים, שֶׁלֹּא (ד) יִשְׁתַּבְּרוּ קִסְמֵיהֶם (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי פֶּרֶק הַזּוֹרֵק ועי' הגמ' דַּף קכ''ד).
באר היטב
(ב) מרוצף. באבנים וכ''ש בקרשים. מ''א: (ג) ע''י עכו''ם. וביש''ש אוסר אפי' ע''י עכו''ם אלא שנהגו להקל וגם ע''י כנף אוסר ע''ש פ''ב דביצה סל''ג. כתב ב''י דאפי' יש בבית קליפי אגוזים דמוקצים הם מותר לכבדם דה''ל לדידיה כגרף של רעי: (ד) ישתברו. ובודאי אפי' הם נשברים ליכא איסור דאורייתא אפ''ה אסור בפסיק רישיה ולפ''ז אסור לכבד אפי' במרוצף אא''כ בשל תמרה ולא באותם העשוים מענפי אילן עמ''ש ס''א. מ''א:
באר היטב
(יג) והכלכלה. ומותר ליטול חפץ מהכלכלה אבל הכלכלה עצמה אסור ליטול דקמשתמש ביתד שהוא צדדין ואם הכלכלה תלויה באילן עצמו אסור ליטול מהכלכלה דקמשתמש בצדדין. ואם פי הכלכלה צר דכשנוטל חפץ מן הכלכלה מניד האילן בכל ענין אסור ולהשען באילן בבריא מותר בתש אסור. יש''ש מ''א ע''ש: