הֲדַס מְחֻבָּר, מֻתָּר (ט) לְהָרִיחַ בּוֹ; אֲבָל אֶתְרוֹג וְתַפּוּחַ וְכָל דָּבָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה, אָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ בִּמְחֻבָּר שֶׁמָּא יָקֹץ אוֹתוֹ לְאָכְלוֹ.
הַשּׁוֹרֶה חִטִּים וּשְׂעוֹרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בְּמַיִם, הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת זוֹרֵעַ וְחַיָּב (י) בְּכָל שֶׁהוּא. הגה: וּמֻתָּר לְהַעֲמִיד (יא) עַנְפֵי אִילָנוֹת בְּמַיִם בְּשַׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ בָּהֶם פְּרָחִים וְשׁוֹשַׁנִּים שֶׁהֵם נִפְתָּחִים מִלַּחְלוּחִית הַמַּיִם (מַהֲרִי''ל). וְעַיִּןִ לְקַמָּן סִימָן תרנ''ד.
באר היטב
(י) בכל שהוא. עיין מ''א מה שהקשה מש''ס דזבחים דף צ''ד והעלה דאינו חייב אלא בשורה זמן ארוך כמו חצי יום ולהכי נקט השורה וכן מעשים בכל יום שנותנים חטים למים ומאכילן לבהמות ומ''מ צ''ע עכ''ל ע''ש ועיין מ''ש היד אהרן: (יא) ענפי. שהוכנו מאתמול לתשמיש ועיין סי' ש''ח סעיף כ''ג. ועיין סי' תרנ''ד דאסור להוסיף מים בשבת. מה שנוהגין המון העם ליתן בתוך כלי מים ורדים וכיוצא בהם הוא איסור גמור שאותן ורדים נפתחים מלחלוחית המים וכבר כתב הרמ''א בשם מהרי''ל שאין ליתן במים ענפי אילנות שיש בהם פרחים ושושנים שהם נפתחים מלחלוחית המים. כנה''ג ועיין יד אהרן:
תְּאֵנִים שֶׁיָּבְשׁוּ בְּאִבֵּיהֶן, וְכֵן אִילָן שֶׁיָּבְשׁוּ פֵּירוֹתָיו בּוֹ, (יב) הַתּוֹלֵשׁ מֵהֶם בְּשַׁבָּת חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם כַּעֲקוּרִים לְעִנְיַן טֻמְאָה.
באר היטב
(יב) התולש. ונ''ל דבעשבים יבשים כ''ע מודו דכתלושין דמי מ''א דלא כע''ש ע''ש. (ובס' א''ר תמה על מ''א דמחלק בין מין אילן לעשבים אלא שנ''ל דמעיקרא לא קשיא מידי דודאי אילן יבש נמי כתלוש אלא דהכא איירי באילן לח רק שהפירות נתיבשו וכן הוא בחולין דף קנ''ד בש''ס ופי' רש''י שם):
באר היטב
(ט) להריח. וכתב הט''ז ולפי מה שכתבתי לעיל בס''א דאין משתמשין אפי' בירק צ''ל דכאן אינו נוטלו ביד דאלו נוטלו להדס בידו אסור. ועס''ק א':