אֵין סָכִין אֶת הַקַּרְקַע, וְלֹא מְדִיחִים אוֹתוֹ, אֲפִלּוּ הוּא מְרֻצָּף.
אָסוּר (ה) לְצַדֵּד חָבִית עַל הָאָרֶץ, דְּכֵיוָן שֶׁהִיא כְּבֵדָה יָבֹא לְהַשְׁווֹת גּוּמוֹת וַדַּאי וְהָוֵי פָּסִיק רֵישֵׁיהּ.
הַשְׁמָעַת קוֹל בִּכְלֵי (א) שִׁיר, אָסוּר, אֲבָל לְהַקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כְּשֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ שִׁיר, מֻתָּר. הגה: וְכֵן אִם לֹא עָבִיד מַעֲשֶׂה, שָׁרֵי. וְלָכֵן אֵלּוּ שֶׁקּוֹרִין לְחַבְרֵיהֶם וּמְצַפְצְפִים בְּפִיהֶם כְּמוֹ צִפּוֹר, מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי). וְאָסוּר לְהַכּוֹת בְּשַׁבָּת עַל הַדֶּלֶת בְּטַבַּעַת הַקָּבוּעַ בַּדֶּלֶת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן לְשִׁיר, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְהַכְּלִי מְיֻחָד לְכָךְ, אָסוּר. וְלָכֵן אָסוּר לְשַׁמָּשׁ לְהַכּוֹת עַל הַדֶּלֶת לִקְרֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת עַל יְדֵי הַכְּלִי הַמְיֻחָד לַכָּךְ, אֶלָּא (ב) מַכֶּה בְּיָדוֹ עַל הַדֶּלֶת (אָגוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם פִּסְקֵי תּוֹסָפוֹת דְּעֵרוּבִין).
באר היטב
(א) שיר. וה''ה בכל דבר שהוא דרך שיר וכמ''ש סימן של''ט ס''ג. וז''ל יש''ש כל משמיע קול שאינו מכוון לשמחה כגון שמש המקשקש לבה''כ וכיוצא בזה מותר עכ''ל. ואם נותנין מים בכלי מלא נקבים ומטיף לתוך כלי מתכות כדי שישמע קול נעים אסור דה''ל ככלי שיר. ולחולה מותר. ואם מטיף בחוזק כדי שיקץ הישן אפי' לבריא שרי דלא הוי כעין כלי שיר שאין עושה בנעימה ובנחת וא''כ כ''ש הני פעמונים שבפרוכת דלית בהו איסורא שאין כוונתו שישמיעו בנעימה ובנחת ועוד כיון דלחולה שרי כ''ש לדבר מצוה ועוד דהאידנא יש להקל כמ''ש סי' של''ט ס''ג בהג''ה וכ''מ שהש''ך מיקל משום דלצורך מצוה היא שישמעו העם ויקומו דהא לרקד ג''כ מותר לצורך מצוה כמ''ש סי' של''ט. והט''ז בי''ד סימן (רנ''ד) [רפ''ב סק''ב] וכן כאן אוסר וכתב דיש למחות בידם ע''ש. אבל כבר נהגו להקל וכמ''ש. ועוד דאותו שפותח הפרוכת לא קמכוין לקלא כלל. מ''א ע''ש: (ב) מכה. ויש מקומות שלוקח כלי אחר להכות בשבת:
באר היטב
(ה) לצדד. ולא יכריע חבית וישפוך ממנה אלא מגביה אותה מן הארץ ושופך דאל''כ מחפיר הוא מן הארץ: