אֵין מְטַפְּחִין לְהַכּוֹת כַּף אֶל כַּף, וְלֹא מְסַפְּקִין לְהַכּוֹת כַּף עַל יָרֵךְ, (ב) וְלֹא מְרַקְּדִין, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר. וַאֲפִלּוּ לְהַכּוֹת בְּאֶצְבַּע עַל הַקַּרְקַע, אוֹ עַל הַלּוּחַ, אוֹ אַחַת כְּנֶגֶד אַחַת כְּדֶרֶךְ הַמְשׁוֹרְרִים, אוֹ לְקַשְׁקֵשׁ בֶּאֱגוֹז לְתִינוֹק, אוֹ לְשַׂחֵק בּוֹ בְּזוּג כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתֹּק, כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר; וּלְסַפֵּק כִּלְאַחַר יָד, מֻתָּר. הגה: וְהָא דִּמְסַפְּקִין וּמְרַקְּדִין הָאִדָּנָא וְלֹא מָחִינָן בְּהוּ מִשּׁוּם דְּמוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין וְכו'. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַזְּמַן הַזֶּה הַכֹּל שָׁרֵי, דְּאֵין אָנוּ בְּקִיאִין בַּעֲשִׂיַּת כְּלֵי שִׁיר וְלֵיכָּא לְמִגְזָר שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר דְּמִלְּתָא דְּלֹא שָׁכִיחַ הוּא וְאֶפְשָׁר שֶׁעַל זֶה נָהֲגוּ לְהָקֵל בַּכֹּל (תּוֹסָפוֹת סוֹף פֶּרֶק הַמֵּבִיא כַּדֵּי יַיִן).
(ג) אֵין דָּנִין. הגה: וְלָכֵן אָסוּר לִתְפֹּס וּלְהַכְנִיס לְבֵית הַסֹּהַר מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב אֵיזֶה עֹנֶשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְרַח, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לְהַלְקוֹתוֹ דְּהָוֵי בִּכְלַל דִּין; וְאִם יִבְרַח, אֵין עָלֵינוּ כְּלוּם (בֵּית יוֹסֵף סוֹף סִימָן רס''ג בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי הַלֶּקֶט). וְלֹא מְקַדְּשִׁין. הגה: וְיֵשׁ מַתִּירִין לְקַדֵּשׁ הֵיכָא דְּאֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים (רַבֵּנוּ תָּם). וְאֶפְשָׁר דְּהוּא הַדִּין הִכְנִיסָהּ לְחֻפָּה שָׁרֵי (סְמַ''ג) וְאַף עַל גַּב דְּלֹא קַיְמָא לָן הָכֵי, מִכָּל מָקוֹם סוֹמְכִין עַל זֶה בִּשְׁעַת הַדַּחַק, גַּם כִּי גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת; כְּמוֹ שֶׁרְגִילִין שֶׁלִּפְעָמִים שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לְהַשְׁווֹת עִם הַנְּדוּנְיָא בְּיוֹם ו' עַד הַלַּיְלָה, דְּעוֹשִׂין הַחֻפָּה וְהַקִּדּוּשִׁין בְּלֵיל שַׁבָּת, הוֹאִיל וּכְבָר הֵכִינוּ לִסְעֻדָּה וּלְנִשּׂוּאִין וְהָוֵי בִּיּוּשׁ לַכַּלָּה וְלֶחָתָן אִם לֹא יִכְנֹס אָז; וּמִכָּל מָקוֹם (ד) לְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי כָּךְ. וְעַיֵּן בְּטוּר אֶבֶן הָעֵזֶר סִימָן מ''ג וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְיַבְּמִין, וְאֵין כּוֹנְסִין, וְלֹא מַקְדִּישִׁים, וְלֹא מַעֲרִיכִין, (ה) וְלֹא מַחֲרִימִין, וְלֹא מַפְרִישִׁין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. אֵין פּוֹדִין הַבֵּן, וְאֵין מְגָרְשִׁין אֶלָּא אִם כֵּן הוּא גֵּט שְׁכִיב מֵרַע דְּתַקִּיף לֵיהּ עָלְמָא; וְכֻלָּם, אִם נַעֲשׂוּ שׁוֹגְגִין, אוֹ מְזִידִין, אוֹ מֻטְעִין, מַה שֶּׁעָשׂוּ עָשׂוּי.
באר היטב
(ג) אין דנין. אין מסדרין טענות בשבת. ור''ג תיקן שלא לבטל התמיד בשבת אבל לקבול כגון על טענות בתולים שרי ש''ג ועיין בתוס' כתובות דף ג'. ובשביל טענות הקהל מותר לבטל התמיד. כתב הרמב''ם בפכ''ג דאין עונשין בשבת אע''פ שהעונש מ''ע אינו דוחה שבת כיצד הרי שנתחייב בב''ד מלקות או מיתה אין מלקין אותו ואין ממיתין אותו שנאמר לא תבערו אש וכו' ע''ש. ואע''ג דמן הגמ' נראה דוקא רציחה אינו דוחה שבת מ''מ כיון דמלקות במקום מיתה עומדת היינו מיתה היינו מלקות וכשם שהמעיטו מלא תבערו אש שאין מיתות ב''ד דוחה שבת מלקות נמי בכלל יד אהרן ועיין מ''א ועיין בתשו' אמונת שמואל סימן נ''ד שעמד על זה ע''ש באורך ועיין מה שנסתפק בזה בספר משנה למלך. ודיני ממונות אין דנין בשבת גזירה שמא יכתוב. איתא בסנהדרין דף פ''ח ע''ב שבשבת לא היו יושבין הסנהדרין בלשכת הגזית רק בחול שלא יהא נראה כאלו דנין בשבת. ונ''ל דמה''ט אסור לקבוע מקום לחליצה בשבת ועיין בא''ע בפי' סדר החליצה סימן ז': (ד) לכתחלה. וטוב שלא לעשות נישואין בשבת כי כמה עבירות באין מזה וכמו שהאריך בזה בשל''ה: (ה) ולא מחרימין. ודבר שנוגע על הכלל מחרימין בשבת. ט''ז ע''ש ועיין סי' ש''ו סי''ג:
הַכּוֹנֵס אֶת הָאַלְמָנָה לֹא יָבֹא עָלֶיהָ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה, לֹא (ו) בְּשַׁבָּת וְלֹא בְּיוֹם טוֹב (וְעַיֵּן לְעֵיל סי' ר''פ).
באר היטב
(ו) בשבת. ובמהרי''ל כתב דאיכא סכנת מיתה בדבר ומ''ב כתב דאפילו בתולה יש לייחד קודם שבת כיון די''א דחופה שלנו לא מקרי חופה וקודם החופה אסורים ביחוד. כתב החלקת מחוקק בא''ע אלמנה שנשאה ליל ה' והיתה נדה ונתייחדה עם החתן ע''י ב' שומרים שמותרת לטבול ליל שבת מאחר שנכנסה לביתו קנאה וכו' ע''ש והמ''א חולק עליו והעלה שאפי' היה הנשואין ביום ה' אסור לבא עליה בשבת לכן אין לסמוך על הח''מ בזה עכ''ל המ''א. ובליל יום טוב מותרת לטבול נ''ל וכן פסק מ''י ולא תטבול גם כן במו''ש עיין ביו''ד סקצ''ז ס''ב ואם חל טבילתה במו''ש מותרת לטבול וכן הורה הר''ש מפראג ואם נתייחדה עמו שלא בפני אדם כדי בעילה אחר החופה שרי מן הדין. ועיין ט''ז יו''ד שכתב דבאלמנה בעינן דוקא בעילה ולא מהני יחוד:
באר היטב
(ב) ולא מרקדין. וביום ש''ת מותר לרקד בשעה שאומרים קלוסים לתורה משום כבוד התורה כיון דלית בה אלא משום שבות. ב''י בשם מהרי''ק: