כָּל מְחִצָּה שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית לָדוּר בְּתוֹכָהּ, אֶלָּא לִצְנִיעוּת אוֹ לִשְׁמֹר מַה שֶּׁיִּתְּנוּ בְּתוֹכָהּ אוֹ לִישֵׁב בָּהּ כְּדֵי לִשְׁמֹר הַשָּׂדוֹת, הִיא מְחִצָּה לְטַלְטֵל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, אֲבָל אֵינָהּ מְחִצָּה לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ מֻקָּף לְדִירָה אִם הוּא יוֹתֵר מִב' סְאָתַיִם. הִילְכָּךְ אִילָן שֶׁעֲנָפָיו יוֹרְדִים לְמַטָּה, אִם אֵינָם גְּבוֹהִים שְׁלֹשָׁה מִן הָאָרֶץ וְעִקָּרָן בַּמָּקוֹם שֶׁמְּחֻבָּרִין לָאִילָן הוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה, חָשִׁיב מְחִצָּה וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ; וְהוּא שֶׁיְּמַלֵּא הָאֲוִיר שֶׁבֵּין הָעֲנָפִים בְּעֵצִים אוֹ בְּקַשׁ, וְיִקְשֹׁר הָעֲנָפִים שֶׁלֹּא יְנִידֵם הָרוּחַ, שֶׁכָּל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה, אֵינָהּ מְחִצָּה. וְדַוְקָא עַד בֵּית סְאָתַיִם, אֲבָל יוֹתֵר מִבֵּית סְאָתַיִם, לֹא, אֲפִלּוּ נְטָעוֹ לְכָךְ כֵּיוָן (א) שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לָדוּר בְּתוֹכוֹ אֶלָּא לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ לִשְׁמֹר הַשָּׂדוֹת.
תֵּל שֶׁגָּבוֹהַּ חֲמִשָּׁה וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה, שֶׁעָשָׂה עָלָיו מְחִצָּה גָּבוֹהַּ חֲמִשָּׁה, חֲשִׁיבָה מְחִצָּה לְטַלְטֵל וּלְכָל דָּבָר.
מְחִצָּה הָעוֹמֶדֶת מֵאֵלֶיהָ דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית לְשֵׁם מְחִצָּה, כְּשֵׁרָה. מְחִצָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת, כְּשֵׁרָה וְהָנֵי מִלֵּי שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג, אֲבָל בְּמֵזִיד הַוְיָא מְחִצָּה לְהַחְמִיר לְחַיֵּב הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ אֲבָל לֹא לְהַתִּיר לְטַלְטֵל בְּתוֹכָהּ. וְהָנֵי מִלֵּי שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם מְחִצָּה תְּחִלָּה, אֲבָל הָיְתָה שָׁם וֶהֱסִירָהּ וְחָזְרָה וְנַעֲשֵׂית, אֲפִלּוּ בְּמֵזִיד, חָזְרָה לְהֶתֵּרָהּ הָרִאשׁוֹן. כְּגוֹן שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה שֶׁהִקִּיפוּ בְּמַחְצְלָאוֹת סְבִיבוֹתֵיהֶם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהִבְדִּילוּ גַּם בֵּינֵיהֶם בְּמַחְצְלָאוֹת וְעֵרְבוּ יַחַד, מֻתָּרִים לְטַלְטֵל מִזֶּה לָזֶה. נִגְלְלוּ הַמַּחְצְלָאוֹת, נֶאֶסְרוּ. חָזְרוּ וְנִתְפָּרְסוּ, אֲפִלּוּ בְּמֵזִיד, חָזְרוּ לְהֶתֵּרָן הָרִאשׁוֹן.
באר היטב
(א) שאינו. נ''ל שאם מילא הקש לשם דירה כמ''ש סימן שנ''ח ס''ב אפי' לא נטע האילן לכך אם רוב הדופן מן הקש הוי מוקף לדירה. מגן אברהם: