אִם עָשָׂה צוּרַת פֶּתַח, אֲפִלּוּ לְפִרְצָה יְתֵרָה מֵעֶשֶׂר, מֻתָּר. וַאֲפִלּוּ לֹא נָעַץ אֶלָּא אַרְבַּע קֻנְדִּיסִין בְּאַרְבַּע רוּחוֹת וְעָשָׂה צוּרַת פֶּתַח עַל גַּבֵּיהֶן, מֻתָּר. וְהָנֵי מִלֵּי בְּחָצֵר וּמָבוֹי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דִּיּוּרִין, אֲבָל בְּבִקְעָה לֹא מְהָנֵי כְּשֶׁכָּל הָרוּחוֹת עַל יְדֵי צוּרַת פֶּתַח. (ה) וּלְהָרַמְבָּ''ם אֵין צוּרַת הַפֶּתַח מוֹעִיל לְפִרְצָה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר, אֶלָּא אִם כֵּן עוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ וְאָז מְהָנֵי אֲפִלּוּ בְּבִקְעָה בְּכָל הָרוּחוֹת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סְמַ''ג וּסְמַ''ק).
מַהוּ צוּרַת פֶּתַח, (ו) קָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה עַל גַּבֵּיהֶן, אֲפִלּוּ אֵינוֹ נוֹגֵעַ בָּהֶן אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם כַּמָּה אַמּוֹת, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא גֹּבַהּ הַקָּנִים שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן י''ט וְיִהְיוּ (ז) מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד קָנֶה הָעֶלְיוֹן. וְאִם חִבֵּר הַקָּנֶה הָעֶלְיוֹן לִשְׁנֵי הַקָּנִים, אוֹ לְאֶחָד מֵהֶן (ח) מִן הַצַּד, לֹא מְהָנֵי. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ הַקָּנִים שֶׁבַּצְּדָדִים חֲזָקִים לְקַבֵּל דֶּלֶת כָּל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ שֶׁל קַשׁ אוֹ שֶׁל קָנִים; אֲבָל קָנֶה שֶׁעַל גַּבֵּיהֶן סַגֵּי בְּכָל שֶׁהוּא, וַאֲפִלּוּ גֶּמִי מְהָנֵי.
באר היטב
(ו) וקנה. ואפי' אחד גסה מחבירו. מ''א: (ז) מכוונים. אבל מרוחקים ממנו אפי' כל שהוא פסול. מ''א: (ח) מן הצד. ואם עשה גם קנה אחר תחתיו כשר מ''מ יש לשלוף קנה הפסול מפני הרואים כנה''ג בשם הרא''ם. ועיין ט''ז:
כִּפָּה (פי' שַׁעַר הֶעָשׂוּי כְּכִפָּה, רַשִׁ''י), אִם יֵשׁ בְּרַגְלֶיהָ, דְּהַיְנוּ קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל לְהִתְעַגֵּל, י' טְפָחִים, מֻתֶּרֶת מִשּׁוּם צוּרַת פֶּתַח.
באר היטב
(ה) ולהרמב''ם. אבל ברוח ג' של מבוי מהני כמ''ש סי' שע''ג סל''ד: