כָּל דָּבָר שֶׁרְגִילִים לְלַפֵּת בּוֹ אֶת הַפַּת, שִׁעוּרוֹ לְלַפֵּת בּוֹ פַּת הַנֶּאֱכָל לִשְׁתֵּי סְעֻדּוֹת. וְכָל שֶׁאֵין מְלַפְּתִין בּוֹ הַפַּת, שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ ב' סְעֻדּוֹת. וּבָשָׂר חַי לֹא הָוֵי לִפְתָּן וְצָרִיךְ כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ ב' סְעֻדּוֹת. אֲבָל (ב) צְלִי הָוֵי לִפְתָּן, וְשִׁעוּרוֹ לְלַפֵּת בּוֹ ב' סְעֻדּוֹת. חֹמֶץ הָוֵי לִפְתָּן. וְכֵן יַיִן (ג) מְבֻשָּׁל. אֲבָל יַיִן חַי, לֹא הָוֵי לִפְתָּן וְשִׁעוּרוֹ שְׁתֵּי רְבִיעִיּוֹת; וְכֵן שִׁעוּר שְׁאָר מַשְׁקִים.
מִשְׁתַּתְּפִין בִּשְׁנֵי בֵּיצִים, אֲפִלּוּ חַיִּים, בִּשְׁנֵי רִמּוֹנִים, בַּחֲמִשָּׁה אֲפַרְסֵקִים, בְּלִטְרָא יָרָק בֵּין חַי בֵּין מְבֻשָּׁל, בְּפוֹלִים לַחִים מְלֹא הַיָּד, בְּתַפּוּחֵי יַעַר מְלֹא הַקַּב.
מִשְׁתַּתְּפִין אֲפִלּוּ בְּאֹכֶל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ אִם רָאוּי לְשׁוּם אָדָם, כְּגוֹן לְנָזִיר בְּיַיִן, וּלְיִשְׂרָאֵל (ד) בִּתְרוּמָה. וְכֵן הַנּוֹדֵר מֵאֹכֶל זֶה אוֹ נִשְׁבָּע שֶׁלֹּא יֹאכְלֶנּוּ, מִשְׁתַּתֵּף בּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהַיְנוּ דַּוְקָא כְּשֶׁנָּדַר אוֹ נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֹאכְלֶנּוּ אֲבָל אִם נָדַר אוֹ נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ, אֵין מִשְׁתַּתְּפִין לוֹ בָּהּ. וְאִם אָמַר קוֹנָם הֲנָאָתוֹ אוֹ אֲכִילָתוֹ עָלַי, לְכֻלֵּי עָלְמָא אֵין מִשְׁתַּתֵּף בָּהּ. (טוּר).
באר היטב
(ד) בתרומה. ועכשיו אין שום תרומה ראוי לאדם. כנה''ג עי' סימן תנ''ז:
באר היטב
(ב) צלי. ואפי' יש מקומות שאוכלים אותו בלא פת בטלה דעתן אצל כל אדם גמ': (ג) מבושל. ושיעורו כדי שמביאין ממנו לקינוח ב' סעודות וכן כל כיוצא בזה. מ''מ מ''א: