אֵלּוּ דְבָרִים בַּפֶּסַח דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, דְּנֶאֱמַר מוֹעֲדוֹ בַּפֶּסַח (בְּמִדְבָּר ט) וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ, וְנֶאֱמַר מוֹעֲדוֹ בַּתָּמִיד (שָׁם כח) תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ, מַה מּוֹעֲדוֹ הָאָמוּר בַּתָּמִיד דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם) עַל עוֹלַת הַתָּמִיד, אַף מוֹעֲדוֹ הָאָמוּר בַּפֶּסַח דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת: שְׁחִיטָתוֹ וּזְרִיקַת דָּמוֹ. אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן בַּלַּיְלָה, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא ז) בְּיוֹם צַוֹּתוֹ לְהַקְרִיב, בַּיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה: מִחוּי. קִנּוּחַ, כְּמוֹ אָכְלָה וּמָחֲתָה פִּיהָ (מִשְׁלֵי ל). מִחוּי קְרָבָיו דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁלֹּא יַסְרִיחוּ: צְלִיָּתוֹ וַהֲדָחַת קְרָבָיו אֵינָן דּוֹחִין. דְּאֶפְשָׁר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ: הַרְכָּבָתוֹ. עַל כְּתֵפוֹ לַהֲבִיאוֹ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים לָעֲזָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אִסּוּר שְׁבוּת, שֶׁהַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ, אֵין דּוֹחֶה, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבְּדַהּ מֵאֶתְמוֹל. וְכֵן הֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם וַחֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ שֶׁל קָרְבָּן פֶּסַח לְהָסִיר מוּמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אִסּוּר שְׁבוּת, שֶׁחוֹתְכָהּ בְּשִׁנָּיו אוֹ בְיָדוֹ, אֵינָן דּוֹחִים. וְהָא דִתְנַן בְּשִׁלְהֵי עֵרוּבִין חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ, הַהִיא בִּיבֵשָׁה דְּמִפְרָךְ פַּרְכָא, וּמַתְנִיתִין דְּהָכָא בְּלַחָה. וְאַף עַל פִּי דִּכְשֶׁחוֹתְכָהּ בְּשִׁנָּיו אוֹ בְיָדוֹ כִּלְאַחַר יָד הוּא, אֲפִלּוּ הָכִי אָסוּר בְּלַחָה, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבְּדַהּ מֵאֶתְמוֹל: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר דּוֹחִין. דְּסָבַר מַכְשִׁירֵי מִצְוָה דּוֹחִים אֶת הַשַּׁבָּת, בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת:

שְׁחִיטָה שֶׁהִיא. אֲסוּרָה בְחֻלִּין בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם אִסּוּר מְלָאכָה גְמוּרָה, אַף עַל פִּי כֵן דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת בַּפֶּסַח: אֵלּוּ שֶׁהֵם מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא יִדְחוּ. בִּתְמִיהָה: יוֹם טוֹב יוֹכִיחַ. שֶׁהִתִּירוּ בוֹ שְׁחִיטָה וּבִשּׁוּל שֶׁהוּא אַב מְלָאכָה, וּמֻתָּרִין לְהֶדְיוֹט, וְאָסְרוּ בוֹ לְהָבִיא דָבָר מִחוּץ לַתְּחוּם וּלְאָכְלוֹ, הוֹאִיל וְהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ מֵאֶתְמוֹל, וְאַף עַל גַּב דִּתְחוּמִים מִדְּרַבָּנָן: מָה רְאָיָה רְשׁוּת לְמִצְוָה. אֲכִילַת הֶדְיוֹט רְשׁוּת הִיא, וְצֹרֶךְ גָּבוֹהַּ מִצְוָה הִיא, וְאִם הֶעֱמִידוּ חֲכָמִים אִסּוּר שְׁבוּת שֶׁלָּהֶן בִּמְקוֹם רְשׁוּת, יַעֲמִידוּהוּ אַף בִּמְקוֹם מִצְוָה. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר כָּל שִׂמְחַת יוֹם טוֹב מִצְוָה הִיא, וַאֲפִלּוּ הָכִי אֵינָהּ דּוֹחָה שְׁבוּת: הַזָּאָה תוֹכִיחַ שֶׁהִיא מִצְוָה. בִּטְמֵא מֵת שֶׁחָל שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּשַׁבַּת עֶרֶב הַפֶּסַח, שֶׁאִם לֹא יַזֶּה לֹא יַעֲשֶׂה פִסְחוֹ {ז}, וַאֲפִלּוּ הָכִי אֵינוֹ דוֹחֶה, דְּהָכִי קִים לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּלֹא דַּחְיָא. וְהַזָּאָה שְׁבוּת הִיא, דְּמֵחֲזֵי כְּמָאן דִּמְתַקֵּן גַּבְרָא: וְעָלֶיהָ אֲנִי דָן. וְגַם עַל הַהַזָּאָה אֲנִי חוֹלֵק וְאוֹמַר שֶׁתִּדְחֶה וְלֹא יְעַכְּבֵהוּ מִפֶּסַח, מִקַּל וָחֹמֶר זֶה בְּעַצְמוֹ: אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹ חִלּוּף. אוֹ אֲנִי אַחֲלִיף אֶת הַדִּין. דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ דְּהַזָּאָה מְעַכְּבָא, וְיָלְפִינַן בְּקַל וָחֹמֶר מִנַּהּ לִשְׁחִיטָה [שֶׁתְּעַכֵּב]: בְּמֹעֲדוֹ. וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ (בְּמִדְבָּר ט): הָבֵא לִי מוֹעֵד לָאֵלּוּ. שֶׁיְּהֵא לָהֶם זְמַן קָבוּעַ, כְּמוֹ שֶׁקֶּבַע לַשְּׁחִיטָה, הִלְכָּךְ כֵּיוָן שֶׁלֹּא קָבַע לָהֶם זְמַן וּמָצֵי לְמֶעֱבַד מֵאֶתְמוֹל, לֹא דַחְיָא, וְהַזָּאָה נַמִּי לָאו מִגּוּפֵיהּ דְּפֶסַח הִיא, וְלֹא כְתִיב בֵּיהּ בְּמוֹעֲדוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: