עִיר שֶׁל רַבִּים שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּתַח אֶחָד (ז) וְסֻלָּם בְּמָקוֹם אַחֵר, מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ וְאֵינָהּ צְרִיכָה שִׁיּוּר, שֶׁאֵין הַסֻלָּם שֶׁבַּחוֹמָה חָשׁוּב כְּפֶתַח. וַאֲפִלּוּ הֶעֱמִיד הַרְבֵּה סֻלָּמוֹת זֶה בְּצַד זֶה עַד רֹחַב עֶשֶׂר, לֹא חָשִׁיב כְּפֶתַח. וְאִם יֵשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּתָחִים וְיֵשׁ אַשְׁפָּה לִפְנֵי אֶחָד מֵהֶם, כְּאִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא פֶּתַח אֶחָד.
הַבָּתִּים שֶׁמַּנִּיחִים אוֹתָם שִׁיּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם פְּתוּחִים לָעִיר אֶלָּא אֲחוֹרֵיהֶם לָעִיר וּפְנֵיהֶם לַחוּץ, וַאֲפִלּוּ הוּא רַק בַּיִת אֶחָד אֲפִלּוּ בֵּית הַבָּקָר אוֹ בֵּית הַתֶּבֶן שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב, עוֹשִׂים אוֹתָם שִׁיּוּר וּמְעָרְבִין אֶת הַשְּׁאָר.
עִיר שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ כָּל יוֹשְׁבֶיהָ חוּץ מִמָּבוֹי אֶחָד, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עַל כֻּלָּם. וְאִם בָּנוּ (ח) מַצֵּבָה עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי, אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם. לְפִיכָךְ עִיר שֶׁהָיְתָה קִנְיַן יָחִיד, אֲפִלּוּ נַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים, אֵין מְעָרְבִין אוֹתָהּ (ט) לַחֲצָאִין, אֶלָּא אוֹ כֻּלָּהּ אוֹ מָבוֹי וּמָבוֹי וּבוֹנֶה כָּל מָבוֹי וּמָבוֹי מַצֵּבָה עַל פִּתְחוֹ אִם רָצָה לַחֲלֹק רְשׁוּתוֹ מֵהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶאֱסֹר עַל שְׁאָר הַמְּבוֹאוֹת.
באר היטב
(ח) מצבה. היינו אצטבא גבוה ד' טפחים (וכ''פ הב''ח): (ט) לחצאין. ובזה לא מהני מצבה. מ''א:
באר היטב
(ז) וסולם. אבל לקולא נחשב כפתח: