נְהָרוֹת (ט) הַמּוֹשְׁכִים וּמַעְיָנוֹת (י) הַנּוֹבְעִים הֲרֵי הֵם כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא; הָיוּ בָּאִים (יא) מִחוּץ לַתְּחוּם לְתוֹךְ הַתְּחוּם, מְמַלְּאִים מֵהֶם בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.

מִלֵּא מַיִם מִבּוֹר שֶׁל הֶפְקֵר לְצֹרֶךְ חֲבֵרוֹ, הֲרֵי הֵם כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא.

מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת מֻפְקָדִים בְּעִיר אַחֶרֶת רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ וְעֵרְבוּ בְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לָבֹא אֶצְלוֹ, לֹא יָבִיאוּ לוֹ מִפֵּרוֹתָיו שֶׁפֵּרוֹתָיו כָּמוֹהוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁיִּחֵד לָהֶם קֶרֶן זָוִית; אֲבָל אִם לֹא יִחֵד לָהֶם, הֲרֵי הֵם כְּרַגְלֵי זֶה שֶׁהֵם מֻפְקָדִים אֶצְלוֹ.