וְאִם (ד) אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, אֵינוֹ חַיָּב לְבַעֲרוֹ אֲפִלּוּ אִם כָּבוּשׁ תַּחַת יָדוֹ, כְּגוֹן שֶׁהוּא גֵּר תּוֹשָׁב וְשָׁרוּי עִמּוֹ בֶּחָצֵר. וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לְפָנָיו מְחִצָּה גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח (ה) וְיֹאכְלֶנּוּ. הגה: וְעַכּוּ''ם שֶׁהִנִּיחַ חָמֵץ בְּבֵית יִשְׂרָאֵל בְּלֹא רְשׁוּתוֹ, כּוֹפֶה עָלָיו כְּלִי (ריב''ש סי' ת''א); וְדַוְקָא בְּיוֹם טוֹב, (ו) אֲבָל אִם הוּא קֹדֶם יוֹם טוֹב צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה (עַיֵּן לְעֵיל סִימָן תמ''ו סָעִיף א').
עַכּוּ''ם שֶׁנִּכְנַס לְבֵית יִשְׂרָאֵל וַחֲמֵצוֹ בְּיָדוֹ, אֵינוֹ זָקוּק לְהוֹצִיאוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל רוֹאֶה חָמֵץ שֶׁל עַכּוּ''ם אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אֲבָל אָסוּר לְהַעֲלוֹתוֹ עִמּוֹ עַל (ז) הַשֻּׁלְחָן וַאֲפִלּוּ בְּהֶפְסֵק מַפָּה.
באר היטב
(ז) השלחן. ואם אין הישראל אוכל מותר להניח לעכו''ם לאכול על שולחנו רק שינקה יפה השלחן אח''כ. מג''א:
יִשְׂרָאֵל שֶׁהִפְקִיד חֲמֵצוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרוֹ אוֹ אֵצֶל הָעַכּוּ''ם, אַף עַל פִּי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַנִּפְקָד אַחֲרָיוּת, עוֹבֵר עָלָיו (ח) [אַף] הַמַּפְקִיד.
באר היטב
(ח) אף המפקיד. עיין ח''י ובתשו' חכם צבי סי' ל''ט ובתשובת פנים מאירות סי' מ''ו:
באר היטב
(ד) אינו חייב לבערו. אבל בפסח אין יכול לקבל כלל פקדון חמץ אפילו בלא אחריות כלל. ח''י: (ה) כלי. ואע''ג דאפשר לעשות מחיצה ע''י סדין טוב לעשות בכפיות הכלי מע''י סדין דסדין הולך ובא. מ''א: (ו) אבל אם הוא קודם י''ט. וה''ה בחה''מ יש לעשות מחיצה אע''פ שעתיד ליטלו למחר אבל אם לא הניח אלא לחצי יום יש להקל בכפיות כלי מ''א. וח''י כתב דיבער אותו אם אינו מחויב לשלם לנכרי ואין לטרוח לעשות מחיצה בחה''מ ע''ש: