עֲרֵבוֹת שֶׁלָּשִׁין בָּהֶן חָמֵץ, אֵין לִסְמֹךְ עַל מַה שֶּׁרוֹחֲצִים אוֹתָן בְּחַמִּין וּמְנַקְּרִין הֶחָמֵץ מֵהֶן; כִּי אִי אֶפְשָׁר לְנַקְּרָן שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בָּהֶן בֵּין הַכֹּל כַּזַּיִת, וְהַכְּלִי מְצָרְפוֹ; וְצָרִיךְ לִתְּנָן בְּמַתָּנָה לְאֵינוֹ יְהוּדִי עַד לְאַחַר הַפֶּסַח, אוֹ לְטוּחָן בַּטִּיט. וְהוּא הַדִּין (יד) לְבָצֵק שֶׁבִּכְלֵי נְסָרִים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ. הגה: וְטוֹב לַעֲשׂוֹת כֵּן בַּכֵּלִים שֶׁמַּשְׁהִין בָּהֶם קֶמַח כָּל הַשָּׁנָה (מַהֲרִי''ו), וְכֵן (טו) בַּכֵּלִים שֶׁמַּנִּיחִים בָּהֶם פַּת כָּל הַשָּׁנָה. וּמַפָּה שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת עַל (טז) שַׂק קֶמַח, לֹא מְהָנֵי לָהּ נִעוּר וּצְרִיכָה כִּבּוּס כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלֶיהָ בְּפֶסַח (מַהֲרִי''ל).
חָמֵץ מִו' שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה בְּיוֹם י''ד, (א) אָסוּר בַּהֲנָאָה, אֲפִלּוּ חֲמֵצוֹ שֶׁל עַכּוּ''ם אָסוּר לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ (טוּר סִימָן ת''ן וריב''ש סִימָן ת'), וַאֲסָרוּהוּ חֲכָמִים (ב) שְׁתֵּי שָׁעוֹת קֹדֶם דְּהַיְנוּ מִתְּחִלַּת שָׁעָה חֲמִישִׁית, וּמִיהוּ כָּל שָׁעָה חֲמִישִׁית מֻתָּר בַּהֲנָאָה, וְרַשַּׁאי לְמָכְרוֹ לְעַכּוּ''ם, אֲפִלּוּ (ג) הַרְבֵּה בְּיַחַד שֶׁוַּדַּאי לֹא יֹאכְלֶנּוּ קֹדֶם פֶּסַח; וְיָכוֹל לְהַאֲכִילוֹ לִבְהֵמָה חָיָה וְעוֹף, וּבִלְבַד שֶׁיַּעֲמֹד עֲלֵיהֶם לִרְאוֹת שֶׁלֹּא יַצְנִיעוֹ מִמֶּנּוּ, וִיבַעֵר מָה שֶּׁשִּׁיְּרוּ מִמֶּנּוּ, וּמִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית וּלְמַעְלָה, אֲסָרוּהוּ גַּם בַּהֲנָאָה. הגה: וּבִשְׁנַת הָעִבּוּר שֶׁהַיּוֹם אָרֹךְ, אֵלּוּ הָאַרְבַּע שָׁעוֹת לְפִי עִנְיַן הַיּוֹם וּמֻתָּר לֶאֱכֹל חָמֵץ (ד) עַד שְׁלִישׁ הַיּוֹם (רַמְבַּ''ם בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה רֵישׁ בְּרָכוֹת וּמַהֲרִי''ו), וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַד ב' שָׁעוֹת קֹדֶם חֲצוֹת (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן קכ''א).
באר היטב
(א) אסור בהנאה. ומ''מ אינו עובר בב''י עד הלילה רק מ''ע דתשביתו. מ''מ פ''ג (ובב''ק כ''ט משמעות רש''י דעובר): (ב) ב' שעות קודם. אפי' חמץ דרבנן כגון חמץ נוקשה אסור ג''כ וכ''ש חמץ ע''י תערובות ח''י וכ''כ ע''ש. מת בע''פ יוציאו לבה''ק ויחזרו ויאכלו ואח''כ יקברוהו מהרי''ל וכ''פ ח''י דלא כמ''א: (ג) הרבה. משמע אפי' כותח ויין שרף אף שנקרא שם בעליו עליו מותר למוכרו קודם פסח בשעת היתר לנכרי אף שיודע שלא יכלה קודם פסח הסכמת האחרונים. אבל הב''ח מחמיר דכל מידי ששם בעליו עליו אסור למוכרו ל' יום ק''פ והמחמיר תע''ב: (ד) עד שליש היום. דרך משל אם היום ט''ו שעות מותר לאכול עד תחילת שעה ששית ולהי''א מותר לאכול עד ה' שעות ומחצה. והסכמת האחרונים כדעה ראשונה עד שליש היום וחושבין מעלות השחר עד צאת הכוכבים. ונ''ל דאם שכח ולא מכר חמצו שיש לסמוך אדעת י''א ואם הוא יותר משעה עד חצות מותר למכרו. מ''א:
יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ חֲמֵצוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל אַחֵר בְּפִקָּדוֹן, יְעַכְּבֶנּוּ עַד שָׁעָה חֲמִישִׁית, וְאִם לֹא בָּאוּ בְּעָלָיו (ה) יִמְכְּרֶנּוּ לְעַכּוּ''ם; וְאִם לֹא מְכָרוֹ חַיָּב (ו) לְבַעֲרוֹ בִּזְמַן אִסוּרוֹ, אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.
באר היטב
(ה) ימכרנו. נ''ל דאם הוא דבר שלא ימצא בריוח קונים בשעה ה' מותר למוכרו קודם לכן. מיהו אם הוא במקום דיוכל למכרו לעכו''ם שיודע שיחזיר לו אחר הפסח אסור למוכרו מכירה חלוטה. מ''א: (ו) לבערו. אע''ג דהוא אינו עובר עליו מ''מ יבערו שלא יעבור עליו המפקיד ואע''ג שאפשר שהמפקיד מכרה לעכו''ם בענין שלא יעבור עליו מכל מקום אין ספק מוציא מידי ודאי ושמא לא מכרו לפיכך חייב לבערו ב''ח. וכתב המ''א ונראה דנפקד חייב לשלם דמי הפקדון למפקיד שה''ל למוכרו קודם זמן איסורו וא''ל דהמפקיד פשע שה''ל למוכרו לעכו''ם במקום שהוא כיון דקיימא לן דאין הנפקד רשאי לסמוך על זה וחייב למוכרו א''כ פשע שלא מכרו. ומיהו אם החמץ בעין אומר לו הרי שלך לפניך מיהו אם היה משכון בידו צ''ע אם יכול לומר הרי שלך לפניך וחייב לפרוע לו מעותיו או דלמא כיון שהוא פשע הפסיד מעותיו ע''ש וט''ז כתב בפשיטות דההיזק של החמץ על הלוה ע''ש: והח''י חולק על המ''א ופסק דאין הנפקד חייב לשלם דמי הפקדון ע''ש ועיין בתשובת יד אליהו סי' י''ז. וכתב היד אהרן דהנפקד יכול לומר קים לי כמאן דפוטר ע''ש וכן בספר אבן העוזר חולק על המ''א ופסק דאין הנפקד חייב לשלם להמפקיד ע''ש בס' מ''א דפוס פרופס:
באר היטב
(יד) לבצק. וכן המנהג לעשות לדפי מוליית' ועצי' מגלגלין וכל הכלים ששמשו בעיסה מהרי''ל. וכ' שכנה''ג ונשי דידן מנקרין אותן היטב ומצניעין ואפי' עריבה שלשין בה נראה מב''ח דאינה אלא חומר' ועריבות העשויו' מחתיכה אחת ואין בה שום סדק פשיטא דיכול לנקרן: (טו) בכלים. היינו סלים של נצרים: (טז) שק. כ' לבוש אבל שקין עצמן לא סגי בניעור וכיבוס. כתב א''ז ה''ה שק חדש שנותנין בו קימחא דפסח' אם רוצים לכבסו ולחזור וליתן בו קימח' דפסח' צריך להתיר התפירות וכל הטלאים וכך היה דורש זקני הגאון ז''ל. וצ''ע אם נתנו בו קמח בדיעבד בתוך הפסח בלי היתר התפירות אם יש להתיר אפי' באכילה ובב''ח ס''ס תנ''ב החמיר אף בשק ישן שאין בו טלאים ותפירות וזקני ז''ל נהג להקל כמשמעות הש''ע וכן שכנה''ג כ' שנהגו כן ע''כ. וכתב מ''א ולא מהני הדחה בעלמא דאדרבה הבצק נדבק בו וצריך כיבוס בחמין ואפר וחביטה. וטובא''ק דרך לשרותו בשכר וצריך לסגרו בחדר או לעשות מחיצה לפניו. וכן כרכום עמ''א סי' תס''ז ס''ק י'. ונ''ל הכל לפי המדינה: