מָצָא פַּת בְּפֶסַח בְּבֵיתוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא חָמֵץ אוֹ מַצָּה, מֻתָּר אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה דְּאָזְלִינַן בָּתַר (ו) בַּתְרָא; וְאִם הוּא מְעֻפָּשׁ הַרְבֵּה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְעַפֵּשׁ כָּל כָּךְ מִשֶּׁנִּכְנַס הַפֶּסַח, אָז וַדַּאי הוּא חָמֵץ. וְאִם עָבְרוּ מִיְּמֵי הַפֶּסַח שֶׁנּוּכַל לִתְלוֹת שֶׁנִּתְעַפֵּשׁ מִשֶּׁנִּכְנַס הַפֶּסַח עַד עַתָּה, אִם אָנוּ נוֹהֲגִים לֶאֱפוֹת בְּפֶסַח פַּת חַם בְּכָל יוֹם תּוֹלִין לְהָקֵל אֲפִלּוּ הוּא מְעֻפָּשׁ הַרְבֵּה, שֶׁאָנוּ תּוֹלִים לוֹמַר בְּכָל יוֹם אָפָה פַּת חַם וּנְתָנוֹ עָלָיו וּלְפִיכָךְ הִרְבָּה לְהִתְעַפֵּשׁ.
חָמֵץ בְּפֶסַח, אוֹסֵר תַּעֲרָבְתּוֹ בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ, (א) בְּמַשֶּׁהוּ, אֲפִלּוּ (ב) בַּהֲנָאָה. הגה: וְצָרִיךְ לִשְׂרֹף הַכֹּל, וְלֹא סַגֵּי בְּפִדְיוֹן דְּמֵי הֶחָמֵץ (ג) וְלִמְכֹּר הַשְּׁאָר (מָרְדְּכַי פ''ק דִּפְסָחִים וּפִסְקֵי מהרא''י סי' קס''ד וּתְשׁוּבַת מַהֲרִ''י ברי''ן). מִיהוּ כֵּלִים (ד) שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהֶם, מֻתָּרִים לְאַחַר הַפֶּסַח וְאֵין צְרִיכִין שְׁבִירָה אוֹ הַגְעָלָה. (דִּבְרֵי עַצְמוֹ וְתוֹסָפוֹת פֶּרֶק כָּל שָׁעָה). וְדִין תַּעֲרָבְתּוֹ כְּדִין שְׁאָר תַּעֲרוֹבוֹת, אֶלָּא שֶׁמַּה שֶּׁאוֹסֵר בִּשְׁאָר תַּעֲרוֹבוֹת פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים אוֹסֵר בְּחָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ; אֲבָל אִם בִּשְׁאָר תַּעֲרוֹבוֹת לֹא הָיָה צָרִיךְ שִׁשִּׁים אֶלָּא קְלִפָּה אוֹ נְטִילַת מָקוֹם, אַף בְּחָמֵץ כֵּן, שֶׁחַם בְּחַם בְּלֹא רֹטֶב (ה) דַּי בִּקְלִפָּה כִּשְׁאָר אִסוּרִים. וְכֵן אִם נָגַע כִּכַּר חָמֵץ בְּכִכַּר מַצָּה וּשְׁנֵיהֶם חַמִּין וְאֵין שָׁם דָּבָר (ו) הַמְפַעְפְּעָן, לֹא אָסוּר אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ בִּלְבַד לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַבְלִיעַ יוֹתֵר. הגה: וּבְדִין (ז) רֵיחָא מִלְּתָא לְעִנְיַן תַּבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָמֵץ עִם שְׁאָר תַּבְשִׁילִין, יֵשׁ מְקִלִּין בְּמָקוֹם דְּהָיָה מֻתָּר בִּשְׁאָר אִסּוּרִים (מָרְדְּכַי פֶּרֶק כָּל שָׁעָה); וְיֵשׁ מַחְמִירִין דְּמַשֶּׁהוּ מִיהוּ אִיכָּא (הַגָּהוֹת סמ''ק וְתוס' דע''א). וְדַוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁשַּׁיָּךְ בּוֹ רֵיחָא, אֶלָּא דְּבִשְׁאַר אִסּוּרִים לָאו מִלְּתָא הִיא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּי''ד סִימָן ק''ח בס''ד.
באר היטב
(א) במשהו. מדאורייתא הוי חמץ כשאר איסורים אלא שחכמים החמירו בו כיון דאית בה כרת ולא בדילי מיניה כולי שתא וכתב הרב בתשובתו סי' כ''ח היכא דאיכא עוד צד להקל אפש' לסמוך על מ''ש המרדכי דיש לסמוך אשאלתו' ויש להקל ולבטל חמץ בס' כמו בשאר איסורים וכ''כ בת' מ''ב סי' ס''ט והובא ג''כ במ''א לקמן בסי' תס''ז ס''ק ל''ג ומ''מ למעשה נראה מדבריהם שאין סומכים על זה אא''כ דאיכא עוד הרבה צדדים להקל. ח''י. האר''י ז''ל כתב הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה: (ב) בהנאה. הח''י העלה דבמקום הפסד מרובה או בשעת הדחק המיקל להתירו בהנאה ולהשליך דמי הנאת חמץ שמעורב בו לים המלח לא הפסיד כי יש לו על מה לסמוך ע''ש וע' בת' ח''צ סי' פ''ו ואם נתערב מאיסור שנאסר במשהו בתבשיל אחר דהוי תרי משהו מסיק הט''ז בי''ד סי' צ''ב שאם נאסרה החתיכה במשהו ונפלה לקדירה אחרת וסלקוה אין פליטתה אוסרת במשהו דתרי משהו לא אמרינן אבל לח בלח שנתערב בדרך זה נאסר לעולם במשהו. וע' ט''ז סי' תס''ז ס''ק י''ז. וכה''ג כתב הש''ך עצמו בי''ד סי' קל''ד ס''ק ט''ז ובנקודת הכסף השיג על הט''ז וטרח לתרץ דברי עצמו וא''ז הכריע להקל כט''ז ועיין בע''ת ובמ''א סימן תס''ז ס''ק י''ג מבואר שדעתם עיקר להלכה כדעת הש''ך וכתב הש''ך בנה''כ שכן נתפשט ההוראה אצל כל בעלי הוראה לחומרא בתרי משהו ודע דלח בלח אסור תרי משהו אפי' להט''ז כמ''ש (ובספר א''ר הוכיח בראיות ברורות והעל' הלכה למעשה בחתיכה שנאסר במשהו שנפלה לתבשיל אחר שיש רוב כנגדו כשמכירין החתיכה יסלקו אבל אם אין מכירו הכל אסור וכף הבלוע במשהו אוסר במשהו): (ג) ולמכור. עיין בש''ך י''ד סי' קל''ו דאסור למכור לעכו''ם חוץ מדמי איסור שבו כל שגוף האיסור דאורייתא עצמו בלח מעורב בתוכו. ח''י ע''ש: (ד) שנתבשל. אפי' שנתבשל בהם תבשיל שכולה חמץ. ומותר לכתחלה להשהותה עד לאחר פסח. ואם נתערב כלי חמץ כתב הב''ח דאינו בטל דהוי דבר שיש לו מתירין: (ה) בקליפה. ל''ד אלא כדי נטילה כמבואר בי''ד סימן ק''ה עסי' תס''א ס''ה: (ו) המפעפען. משמע דאם יש דבר המפעפען אפי' רק ההיתר שמן אמרינן דאזיל ומפטם להכחוש באיסור מחמת עצמו וכ''פ המ''א להחמיר (ופר''ח בי''ד סימן ק''ה חולק מסברא דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שאיסור יכול לילך) באיסור מחמת עצמו ולכן כתב מצות המשוחים בשומן ונגעה אחת מהם בחברת' במקום שנתכפלה ונתחמצה אוסרת לחברתה כולה. ומיהו אם נגע' בצד האחר במקום שלא נתכפלה שרי דאין האיסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אפי' ההיתר שמן ואף דכה''ג הוי איסור מחמת עצמו מ''מ במצה כפולה שאינה אלא חומרא הסכים ח''י למ''א) עמ''א. ונ''ל דצריך נטילה ע' ח''י. אם עבר ובשלו בלא קליפה היכא דצריך קליפה כתב בא''ז דלפי מה דקי''ל בשאר איסורים צריך ס' נגד הקליפה א''כ יש לאסור בחמץ בפסח במשהו. ונ''ל דיש להתיר עכ''פ בהנאה. ח''י וע''ס תס''ז סי''ד במ''א: (ז) ריחא. כתב רמ''א בי''ד סי' ק''ח לענין הלכה במקום הפ''מ יש לסמוך אדברי המקילין. ומשמע אפי' בתנור קטן וסתום לגמרי אבל גדול או קטן הפתוח אפי' באין הפסד. והמ''א כ' דוקא שפתוח קצת במקום שהעשן יוצא מותר בתנור קטן במקום הפ''מ ע''ש. והח''י מיקל כדעת רמ''א בי''ד אם לא שההיתר דבר חריף ע''ש דאפי' בתנור גדול ופתוח והפ''מ אסור. ודע דדבר חריף מיירי שרוב התבשיל חריף כמ''ש בי''ד סי' קכ''ב ס''ג. ודוקא בהיתר דבר חריף נאסר. מה שאין כן באיסור דבר חריף אין להחמיר ע' ח''י. עוד כתב רמ''א דאם א' מכוסה אפי' בבצק בעלמא מותר. וכתב המ''א וכל זה בצלי אבל בבישול שבישלו בחול בשע' א' או בב' וסותמין התנור לפי שעה אין להחמיר בדיעבד כל כך בהטמנה של שבת. וכתב יש''ש ותנור גדול אע''פ שאינו מחזיק י''ב עשרונים שרי בדיעבד ואם יש נקב מן הצד זולת הפתח מותר לכתחילה אך קשה להתיר בפני ההמון ע''כ ואפשר דיש לסמוך על זה במקום הפסד. מעשה שסתמו התנור בדף שמשימין כל השנה לפני חמץ בלא הדחה והתיר הגאון מהר''ש מפראג. כתב או''ה כלל ל''ט דאסור להריח לחם חם בפסח אף של עכו''ם:
חָמֵץ שֶׁנִּתְעָרֵב מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה עַד הַלַּיְלָה, אֵינוֹ אוֹסֵר בְּמַשֶּׁהוּ אֶלָּא דִּינוֹ כִּשְׁאָר (ח) אִסוּרִין. וְנוֹתֵן טַעַם (ט) לִפְגָם נָמֵי שָׁרֵי (דִּבְרֵי עַצְמוֹ אַלִּבָּא דְּכֻלֵּי עָלְמָא).
באר היטב
(ח) איסורין. כיון שאין בו כרת. וכ' מהרי''ל ומה''ט חמץ נוקשה כמו קרטי''ן דאין בו כרת בטל בס' אפי' תוך פסח וכן הסכים המ''א להלכה ע''ש אבל הט''ז אוסר באכילה ומותר להשהותה אחר פסח עיין ס''ק י''ט בט''ז גבי קרטי''ן שנפל למאכל ע''ש ועיין יד אהרן: (ט) לפגם. היינו בערב פסח ואפילו בפחות מס'. כתב בש''ל שאור או חמץ שנתבשל עם בשר מבושל או צלי נט''ל הוא ומותר. עיין בי''ד סימן שכ''ג לא משמע כן ודו''ק. גם הח''י חולק ג''כ בזה ע''ש:
באר היטב
(ו) בתרא. אפי' מצאו בגומא נמי שרי דמסתמא בדקה בי''ד. אם לא שיש חריץ המכוסה בקרשי התיבה. מ''א: