חִטָּה שֶׁנִּמְצֵאת בְּעֶרֶב פֶּסַח (י) בְּתַרְנְגֹלֶת מְבֻשֶּׁלֶת, מֻתָּר לְבַטְּלָהּ בְּס'. אֲבָל אִם חִמְּמוּ הַתַּרְנְגֹלֶת בְּפֶסַח בְּעוֹד שֶׁהַחִטָּה בְּתוֹכָהּ, חוֹזֶרֶת לִתֵּן טַעַם בְּתוֹכָהּ בְּפֶסַח וְהָוֵי בְּמַשֶּׁהוּ. הגה: וּמִיהוּ בְּחִמּוּם כְּלִי שֵׁנִי אֵין לָחוּשׁ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''א). וְיֵשׁ מַחְמִירִין בִּכְלִי שֵׁנִי בְּפֶסַח, וְטוֹב לְהַחְמִיר אִם הַיָּד (יא) סוֹלֶדֶת בּוֹ, דִּבְלָאו הָכֵי לֹא מִקְרֵי כְּלִי שֵׁנִי.
אִם נִתְעָרֵב הֶחָמֵץ קֹדֶם הַפֶּסַח וְנִתְבַּטֵּל בְּס', אֵינוֹ חוֹזֵר (יב) וְנֵעוֹר בְּפֶסַח לֶאֱסֹר בְּמַשֶּׁהוּ, וְיֵשׁ חוֹלְקִים. הגה: וְנוֹהֲגִין כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה בְּכָל תַּעֲרֹבֶת שֶׁהוּא לַח (יג) בְּלַח. (ת''ה סי' קי''ד) וּמִיהוּ בְּדָבָר יָבֵשׁ שֶׁנִּתְעָרֵב אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לְתַעֲרֹבֶת, כְּגוֹן פַּת שֶׁנָּפַל לְיַיִן אַף עַל פִּי שֶׁנְּטָלוֹ מִשָּׁם, (יד) אָסוּר בְּפֶסַח דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא נִשְׁאֲרוּ לוֹ פֵּרוּרִין וְנוֹתְנִין טַעַם בְּפֶסַח. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א).
באר היטב
(יב) וניעור. ול''ד לחטה דלעיל ס''ג דאם חממו בעוד החטה בתוכ' דש''ה כיון דממשות החטה בעין שם עח''י. כתב פר''ח מעשה שנמצאת חלה אחד של בצק בתוך הסל שהיו נותנין המצות אפויות ביציאתן מן התנור והוריקו הסל ולא נודע באיזה מצות נגע הבצק פסקתי דחד בתרי בטל כיון שהיה התערובות קודם פסח ומותר לחמם המצות בפסח לכ''ע כיון דליכא אלא טעמא בעלמא ומיהו כל המצות שידוע שנגעו בבצק צריכין קליפה ע''ש וכ''כ בת' עה''ג סימן צ''ט: (יג) בלח. נ''ל דאם נתערב לח בלח בפחות מששים קודם הפסח יוכל להרבות עליו ק''פ עד שיהא ששים כדי שיהא מותר בפסח ואין בזה משום אין מבטלין איסור לכתחילה ט''ז ועיין ב''ח סימן תנ''ג ובשכה''ג שם. קמח בקמח מקרי לח בלח ואם נתבטל ק''פ מותר לאפות ממנו מצות אפי' בפסח. ת''ה ב''ח: (יד) אסור בפסח. דהיינו לשתותו אבל מותר בהנאה ומכ''ש דמותר לקיימו. וכל מה שמותר להשהו' מותר ליהנות ממנו עח''י. ואם לקח מאותו יין לאחר שהוציא הפת ממנו ועירבן ביין אחר אסור כול' הרשב''א מ''א ודוק' שלא סינן קודם הפסח אבל סינן לכ''ע שרי מ''א וח''י ע''ש. וט''ז כתב דסינון לא מהני דשמא יוצאין דרך נקבי המסננת ואם סינן ע''י בגד עב נ''ל להתיר וכתב הב''ח בתשובה סימן ק''ז דאם שאב הזוהמ' של מי דבש בנפה שניפו בה קמח דשרי לשתותו בפסח דבטל בס' דהוי לח בלח עיין שם:
בָּשָׂר יָבֵשׁ וּגְבִינָה וְדָגִים שֶׁנִּמְלְחוּ קֹדֶם הַפֶּסַח וְלֹא נִזְהֲרוּ בָּהֶם, מֻתָּר לְאָכְלָם (טו) בְּפֶסַח; מִיהוּ דָּגִים מְלוּחִים הַשְּׁרוּיִם בְּמַיִם בְּפֶסַח בִּכְלֵי (טז) חָמֵץ, יֵשׁ לְהַחְמִיר לִזָּהֵר מֵהֶן מִפְּנֵי שֶׁהֵם בּוֹלְעִים בְּפֶסַח מִפְּלִיטַת הַכֵּלִים, וְחָמֵץ בְּפֶסַח בְּמַשֶּׁהוּ. הגה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּמַחְמִירִין. וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ הַמִּנְהָג לְהַחְמִיר לְכַתְּחִלָּה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל גְּבִינוֹת וְדָגִים וּבָשָׂר (יז) יָבֵשׁ; אֲבָל אִם הֵדִיחוּ (יח) הַבָּשָׂר ג' פְּעָמִים קֹדֶם (יט) פֶּסַח, נוֹהֲגִין לְאָכְלוֹ. (כ) וּבְכַרְכְּשׁוֹת אֵין מוֹעִיל הֲדָחָה, לְפִיכָךְ אֵין לְהַשְׁרוֹת הַטַּבָּחוֹת הַיְבֵשׁוֹת (מַהֲרִ''י ברי''ן), וּבְדִיעֲבַד אֵין (כא) לְהַחְמִיר בְּאֵלּוּ. אֲבָל בְּשֻׁמָּן מְהֻתָּךְ בִּכְלֵי חָמֵץ, אָסוּר (כב) מִדִּינָא אִם לֹא הָיוּ נִזְהָרִין בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתוֹ מֵחָמֵץ וְשֶׁלֹּא הִתִּיכוּ אוֹתוֹ בִּכְלֵי חָמֵץ שֶׁהֵם (כג) בְּנֵי יוֹמָן (מָרְדְּכַי רֵישׁ פֶּרֶק כָּל שָׁעָה וּסְמַ''ק וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''א). וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁמְּבַשְּׁלִים בִּכְלֵי חָמֵץ, כְּגוֹן יַיִן מְבֻשָּׁל אוֹ מִרְקַחַת וְכַדּוֹמֶה, אָסוּר בְּפֶסַח. אֲבָל בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן יֵשׁ (כד) לְהָקֵל בּוֹ (פִּסְקֵי מַהֲרִא''י סי' קפ''ז). וְהוּא הַדִּין אִם נִתְעָרֵב (כה) מַשֶּׁהוּ מִדְּבָרִים אֵלּוּ תּוֹךְ הַמַּאֲכָל, שֶׁאֵין לְהַחְמִיר לֶאֱסֹר הַתַּעֲרוֹבוֹת כֵּן נִרְאֶה לִי. יֵשׁ מַחְמִירִין לְהִסְתַּפֵּק מֵחֹמֶץ יַיִן שֶׁמִּסְתַּפְּקִין מִמֶּנּוּ כָּל הַשָּׁנָה, דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא נָתְנוּ בּוֹ מִן הַנִּשְׁאָר מִן הַסְּעֻדָּה וְלִפְעָמִים יֵשׁ בּוֹ פֵּרוּרֵי לֶחֶם (מַהֲרִי''ל). וּבִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין חֹמֶץ יַיִן מָצוּי, לֹא רָאִיתִי מַחְמִירִין בָּזֶה. עוֹד יֵשׁ מַחְמִירִין לְכַתְּחִלָּה שֶׁלֹּא לְמַלְּאוֹת מִן יַיִן וְחֹמֶץ יַיִן תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים לְפֶסַח בִּכְלֵי חָמֵץ, וְאִם מִלְּאוּהוּ תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹתוֹ בְּפֶסַח (תְּשׁוּבַת מַהֲרִ''י ברי''ן), וְהַמֵּקֵל לֹא הִפְסִיד, כָּל שֶׁכֵּן בְּמָקוֹם שֶׁאֵין יַיִן וְחֹמֶץ (כו) מָצוּי כֵּן נִרְאֶה לִי. חָבִית יַיִן שֶׁדָּבְקוּ נְסָרָיו בַּבָּצֵק, אִם הוּא תּוֹךְ (כז) שְׁנֵי חֳדָשִׁים קֹדֶם פֶּסַח, עֲדַיִן רַךְ הוּא וְנוֹתֵן טַעַם בְּפֶסַח וְאָסוּר (כח) לִשְׁתּוֹתוֹ; וְאִם נְתָנוּהוּ קֹדֶם לָכֵן, כְּבָר נִתְיַבֵּשׁ וְאֵינוֹ נוֹתֵן טַעַם בְּפֶסַח, וְשָׁרֵי (מָרְדְּכַי רֵישׁ פֶּרֶק כָּל שָׁעָה וּסְמַ''ק וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''א). מִיהוּ אִם יֵשׁ כַּזַּיִת בָּצֵק בְּמָקוֹם אֶחָד, חַיָּב (כט) לְבַעֲרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָשׂוּ לְחַזֵּק (פִּסְקֵי מהרא''י סִימָן קמ''ט) כְּדִלְעֵיל סִימָן תמ''ב סָעִיף ז'.
באר היטב
(טו) בפסח. דאף אם היה בו מעט חמץ כבר נתבטל קודם פסח: (טז) חמץ. משמע דתרתי בעינן ששרו תוך הפסח בכלי חמץ דאז חיישינן לפליטת כלי בצונן משא''כ ק''פ אפילו בכלי חמץ אין להחמיר דהא צונן הוא דהמים מבטלין כח הציר או תוך הפסח בכלי של י''ט פשיטא דשרי ואין לחוש לפירור חמץ שבתוך המלח. אחרונים ואם שהה תוך הכלי מע''ל אי הוה כבוש כמבושל עיין מ''א וח''י: (יז) יבש. וכן בשר מלוח מחדש ושאר מיני מלוחים וכבושים כגון אוגרקיס וכרוב פרוס שקורין קומפש''ט ולימוניש אם לא נזהרו לבדוק המלח מחמץ בשעת עשייתו שנזהרים שלא לאכלו בפסח חוץ מביום אחרון של פסח עסי' תס''ז: (יח) הבשר. דהיינו בשר יבש או אפילו מליח מחדש הרבה ממלח שלא נבדק שדרכו להדיח וכן דגים יבשים אבל דגים לחים מלוחים לא נהגו להקל לכתחלה כיון שאין דרכן בהדח' חיישינן שמא ישכח ויאכל בלא הדחה. לכן אין לאכול לימוניש מלוחים מ''א. וא''ז כתב דאפשר להקל במה שקורין לאקשי''ן דדרכו בהדחה ומ''מ לא נהגו להקל בשום מין דגים מלוחים לאכלם תוך פסח חוץ מיום טוב אחרון ובדיעבד או שעת הדחק או במקום מניעת שמחת י''ט הכל שרי. אחרונים. וכ''כ הט''ז פעם א' היה דוחק בבשר והתרתי להדיח דגים לפסח ע''ש. והדח' ר''ל ע''י שרייה קצת ולא בהעברה בעלמא ויש לשרותו בנהר או בכלי פסח ע''י מים מחולפים ג''פ אבל לא בכלי חמץ לכתחלה. אחרונים: (יט) פסח. אבל תוך הפסח אין לשרותו ובדיעבד אין להחמיר מהרי''ל כתב דאם לא הדיח ק''פ ידיח אף לכתחלה בי''ט ואפשר אף בכלי חמץ אם לא שנכבש שם מעת לעת עח''י: (כ) ובכרכשות אינו מועיל הדח'. למוליית' שבפנים וכן בגבינה לא מהני הדחה כמו בכרכשות. ועש''ת ב''ח סי' קכ''ג וכתב הט''ז דאם היה הבשר יבש תוך החדר שמנהלים שם קמח לא מהני' הדח'. יש לזהר שלא לנהל קמחא דפסתא סמוך למאכלי' ומשקים או כלים של פסח מקום שאבק הקמח יכול להגיע וכתב בתשו' חוט השני סימן נ''ה אפילו בשר יבש שנמלח וחתכו תוך המלח שום בסכין אפילו אינו מקונח וחתכו אותם דק דק ושמו אותם על בשר למיהב בה טעמ' וריחא מ''מ יש להתיר הבשר ע''י הדחה כמו שאר בשר יבש: (כא) אין להחמיר. פירוש אם כבר בשל אותם אין להשליכם לאיבוד אם א''א לקיימם עד א''פ וכ''ש שאינם אוסרין תערובתן אפילו פחות מס' כיון שהוא רק חשש ספק משהו דרבנן. וכן בשעת הדחק או במקום מניעת שמחת י''ט דהוי כדיעבד ואם יש שום בטבחות שנחתכו בסכין חמץ כתב המ''א אף בדיעבד אסור ע''ש: (כב) מדינא. היינו באכילה אבל בהנאה מותר. ח''י ע''ש: (כג) ב''י. דמשום חומרא דחמץ לא אמרינן סתם כלי אינו ב''י ואפי' אמר ברי לי שלא היה ב''י אסור דמלתא דלא רמיא עליה דאינשי לאו אדעתיה ב''ח. משמע דאם בשלו אותו מתחלה לשם פסח בכלי שאינו ב''י מותר לאוכלו בפסח מ''א ונ''ל שצריך לערות לתוך כלי פסח קודם י''ט: (כד) להקל בו. משום דהוי נ''ט בר נ''ט דהתירא. ועוד דבי''ט אחרון אמרי' סתם כלי אינו ב''י דמה''ט יש מקילין לשתות המע''ד של כל השנה. אבל אם יש לספק שהחמיצוהו בשמרי שכר אסור וכ''ש במקומות שמבשלין אותו כל השנה ביורות שמבשלין יין שרף אסור דהוי דבר חזק וחריף וא''כ לא מהני מה שאינו ב''י וע''ל סימן תמ''ב ס''ק י''א. מרקחת שהוא דבר קיוהא וחריף וזה אסור אפי' בשאר איסורים אפילו אינם ב''י ע''כ יש להחמיר בו אפי' ביו''ט אחרון. ט''ז: (כה) משהו. דפחות מס' אין להקל תוך הפסח ובמקום הפ''מ וכה''ג יש להקל בכל ענין עמ''א: (כו) מצוי. ואם הכלי היה מורק ושוטף שרי לכ''ע מ''א בשם מהרי''ל. ועיין מ''א שמסיק בחומץ דהוי דבר חריף דלא הוי נ''ט בר נ''ט ולכן אם עמד בכלי חמץ ב''י וכו' ועח''י מה שהקשה עליו. כתב בת' צ''צ סימן פ''ו דאסור ליתן לתוך היין חלב בהמ' וחלב חטה כדי שיהיה לבן וצלול דשמא ישתה עם בשר או ישתה בפסח ואע''פ שנתבטל בס' מ''מ ה''ל מבטל איסו' לכתחלה ועוד שמא ישאר קצת מחלב חטה בעין ע''ש. והמ''א השיג עליו והסכים עמו פר''ח סי' תס''ז ס''א. והח''י מסכים עם הצ''צ ע''ש: (כז) שני חדשים. וט''ז כתב ל' יום. וח''י חולק עליו ומחמיר כדברי רמ''א: (כח) לשתותו. אבל לקיימו מותר. אחרונים: (כט) לבערו. אלא אם כן טחו בטיט. ד''מ:
באר היטב
(י) בתרנגולת. וכן הדין בחטה שנמצאת בערב פסח במצה אפוייה בטילה בס' אפילו לא הסירה אך שנתקררה קודם הפסח מותר לאכול המצה ויסיר החטה משם אף בפסח. עט''ז בשם הב''ח: (יא) סולדת. משמע דבצונן אין לאסור ולקמן סי' תס''ז סי''ב מבואר דאף בצונן יש לאסור עמ''א שמחלק בין שם לכאן ועיין ח''י. ואם נשפך מכלי שני על צונן שרי אם אינו דבר גוש עי''ד סצ''ד ס''ז ועסי' תס''ז סי''ב: